דבורה הנביאה

דבורה אשת לפידות היתה נביאה ושופטת, החמישית מבין השופטים.

חייה

היתה משבט אפרים. דבורה היתה יושבת תחת "תומר דבורה" שבין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ושפטה את ישראל, בזמן שהיו משועבדים ליבין מלך כנען וסיסרא שר צבאו. יבין היה בעל צבא עוצמתי, והוא שיעבד את ישראל בחזקה (שופטים ד ג). בני ישראל צעקו אל ה', והוא הציווה את דבורה לשלוח את ברק בן אבינועם משבט נפתלי, להושיע את ישראל מיד יבין. דבורה מצווה את ברק לאסוף עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון בהר תבור. היא מתנבאת לו כי ה' יוליך לפניו את צבא סיסרא לנחל קישון, ויתנו ביד ברק. ברק התנה את צאתו לשליחות זו בתנאי שדבורה תלך עמו, ודבורה אמרה כי אמנם תלך, אך בגלל זאת ה' ימסור את סיסרא בידי אשה ולא בידי ברק. כפי שנתנבאה, אכן צבא סיסרא ניגף לפני ברק, וסיסרא עצמו נהרג בידי [[יעל] אשת חבר הקיני. לאחר הנצחון, שרה דבורה את שריתה המפורסמת (ראה לקמן). היא ששפטה את ישראל במשך ארבעים שנה שופטים ד.

שירת דבורה

לאחר הנצחון, דבורה שרה יחד עם ברק את שירתה, בה היא מתארת את המצב העגום בו שרו ישראל, מתארת את הנצחון, משבחת את ה' על ההצלה, מציינת לשבח את המתנדבים למלחמה, בני שבט אפרים, בנימין, חלק ממנשה, זבולון, נפתלי ויששכר, ומגנה את המתשתמטים בני שבט ראובן, חלק משבט מנשה, ודן, וכן יושבי העיר מרוז הסמוכה למלחמה שלא חשו לעזרה. היא משבחת גם את יעל, שהרגה את סיסרא, ומזכירה את אם סיסרא שמצפה לשוב בנה כגיבור מן המלחמה ובוכה כאשר הא מבושש לבוא. היא מסיימת בתפילה: "כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שופטים ה).

בשירתה, אומרת דבורה בהקשר למצב הקשה בו היו ישראל בימי שטון יבין: "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", וחז"ל לימדו אותנו כי כעונש על כך היא כביכול נרדמה ונאלצה לעורר את עצמה במילים "עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר" ^{(דרוש מקור)}.

שירת דבורה נקראת כהפטרת פרשת בשלח (למנהג האשכנזים קוראים גם את סיפור המלחמה ולמנהג הספרדים קוראים רק את השירה).