אבימלך בן גדעון

אבימלך בן גדעון (או אבימלך בן ירובעל) היה השביעי מבין שופטי ישראל.

בנו של גדעון בן יואש מפילגשו, מבני שבט מנשה. עם מות אביו הרג אבימלך על אבן אחת את כל שבעים אחיו כדי לשלוט, ונותר מהם רק הצעיר [יותם בן גדעון|יותם]] שהצליח להמלט ולהתחבא. אבימלך פנה לאנשי שכם ושכנע אותם להמליכו עליהם. בהמשך חזר יותם והוכיח בעזרת משל מפורסם את אנשי שכם על כי המליכו את אבימלך. במשלו, מראה יותם כי עתידם של שכם ושל אבימל יהיה כי ימותו בעקבות הברית הזו. תקופת שלטונו של אבימלך נמשכה שלוש שנים, בהן חי בשכם. בסוף תקופת שלטונו, שלח ה' רוח רעה בין אבימלך לבין ראשי שכם, והם מרדו בו. הם הציבו מארבים בדרכים על מנת להרגו, והחלו לגזול את העוברים ושבים. אחד מראשי המורדים היה אדם בשם געל בן עבד, שאמר "מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו... ומי יתן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך" ואף קרא לצאת למלחמה עם אבימלך. פקידו של אבימלך, זבול, שמע את הדברים, וייעץ לו לארוב לגעל ולאנשיו ולהפתיעם. ואכן, בלילה יצא אבימלך עם חייליו וארב בשדה מחוץ לעיר, ובבוקר, כשהגיע געל, החל לצאת לעברו המארב. כשראה זאת געל, אמר לזבול "הנה עם יורד מראשי ההרים", אך זבול ביטל את דבריו באמרו "את צל הרים אתה רואה כאנשים". געל התעקש כי מדובר במארב, ואז ענה לו זבול: "איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו הלא זה העם אשר מאסתה בו צא נא עתה והלחם בו". געל יצא אכן נלחם באבימלך, ונס מפניו תוך כדי איבוד חללים רבים, וגורש משכם על ידי זבול. למחרת, נלחם אבימלך באנשי שכם. הוא הרס את העיר, הרג את אנשיה וזרעה מלח. הפליטים שניצלו מאבימלך ברחו אל צריח בהר צלמון, אך גם אותם שרף אבימלך בתוך המגדל. לאחר מכן אבימלך לכד את העיר תבץ, ואנשיה ברחו את המגדל שהיה בתוכה. אבימלך ניגש אל פתח המגדל לשרפו באש, אך אחת מהנשים שהתבצרו במגדל השליכה עליו פלח רכב (חלק מאבני הרחיים) שוצץ את גולגלתו. אבימלך ביקש מנערו להרגו פן יאמרו שנהרג על ידי אישה, ואכן נערו הרגו בחרבו, וכם נתקיימו דברי יותם כי שכם ואבימלך מתו בגלל רעתם.