דרשני:זמן מתן תורתנו

חז"ל מכנים את חג השבועות: "זמן מתן תורתנו", על אף שבתורה לא נזכר שמתן תורה היה בחג השבועות, והמפרשים האריכו לדון בנושאים אלו מכמה צדדים.

מתן תורה בחג השבועות

בנוסח התפילה בשבועות אנו אומרים: "יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו", מבואר שזמן מתן תורה היה בחג השבועות^[1]. ובגמרא (פסחים סח:) מובאים דברי רבי אלעזר שכל התנאים מודים שבעצרת [- שבועות] צריך גם לשמוח במאכל ומשתה (דבר השנוי במחלוקת בשאר החגים), וזאת מחמת ש"יום שניתנה בו תורה הוא". ומסופר על מר בריה דרבינא שהיה יושב בתענית כל ימות השנה, חוץ מעצרת שבו נתנה תורה, פורים וערב יום כיפור. עוד מסופר שם שרב יוסף היה אומר להכין לו בעצרת עגל משולש ומובחר, מפני שאמר: "אם לא אותו היום [- שבועות שנתנה בו תורה], כמה 'יוסף' יש בשוק?"

וכך אמרו במדרש: "ולמה לא נאמר 'שעיר חטאת' בחג השבועות? - לפי שהוא יום מתן תורה, והתורה היא מכפרת כקרבן, לכך לא נאמר בו חטאת הכפורים" (מדרש אגדה (בובר) במדבר כח, כו). ועוד אמרו במדרש: "ולמה נאמר בעצרת ויום הכפורים: 'שעיר'? - מקיש עצרת ליום הכפורים, מה יום הכפורים יום מתן תורה אף עצרת יום מתן תורה, מפני שלוחות הברית ניתנו ביום הכפורים ועשרת הדברות נאמרו בעצרת, וכדי להוציא מלבן של צדוקים שאומרים מתן תורה לא היה בעצרת, לכך הוקשו זה בזה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר, פינחס, קלז, א).

דבר זה מהוה הסבר למנהג קריאת מגילת רות בשבועות, כדברי המדרש: "ומה ענין רות אצל עצרת, שהיא נקראת בעצרת בזמן מתן תורה? - ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני" (מדרש זוטא - רות (בובר) א, א, מובא ב ילקוט שמעוני, רות, סוף רמז תקצו). "אמרה תורה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! תן חלקי בשבט של עוני, שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים, אבל כשהן [עניים הם] מתעסקים בי ויודעין שהם רעבים" (מדרש זוטא שם, לא הובא בילקוט).

כיצד שבועות הוא 'זמן מתן תורה', הרי אין לו תאריך קבוע?

למה לא מוזכר בתורה שמתן תורה היה בשבועות?

תאריך מתן תורה

בתורה עצמה לא מבואר בדיוק התאריך המדויק של מתן תורה, אך מוכח שזה היה בתחילת חודש סיון^[2]. אולם בדברי חז"ל בגמרא (שבת פו:) מובאת מחלוקת: "תנו רבנן: בששי בחודש [סיון] ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו." בהמשך הגמרא מסביר רבא^[3] ששתי הדעות מסכימות שמתן תורה היה בשבת, אלא שנחלקו מתי היה ראש חודש סיון (בו הגיעו ישראל למדבר סיני), שלדעת חכמים היה זה ביום שני בשבוע, ואילו לדעת רבי יוסי היה זה ביום ראשון בשבוע.
דעה נוספת מובאת במדרש שמתן תורה היה ביום שישי בשבוע, ו' בסיון (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פר' א ד"ה ויסעו מאלים; וראה בפירוש ראב"ע הארוך שמות יט, א).

הכרעת ההלכה בשאלה זו

מחלוקת חכמים ורבי יוסי לגבי תאריך נתינת התורה, תלויה בשאלה האם משה הוסיף יום אחד לשלושת ימי הגבלה מדעתו, או לא. למחלוקת זו יש הלשכה לדיני נידה, וממנה רואים כי נפסקה ההלכה כרבי יוסי, וניתנה התורה בז' בסיוון^{[דרושה הבהרה]}. לעומת זאת, בתפילת החג אנו אומרים "זמן מתן תורתנו", וכן בגמרא (פסחים סח:) ובמדרשים מתואר שבועות בתור 'זמן מתן תורה' (כמובא לעיל). רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מקשה קושיה זו בספרו מגן אברהם (סי' תצד): "קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות: 'יום מתן תורתנו', הלא קיימא לן כרבי יוסי דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קיימא לן דבעי לפרושי ו' עונות... ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון..."

הוא מציע פתרון לקושייתו: "...ובאמת הרמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאה פסק דא"צ לפרוש רק ג' עונות... וא"כ מנהגנו הוא על פי הרמב"ם ומ"ש ביורה דעה כר' יוסי היינו לחומרא..." כלומר, באמת ההלכה נפסקה כתנא קמא, אולם בדיני נידה מחמירים כשיטת רבי יוסי, מפני חומרת דיני נידה, ואם כן, התורה ניתנה בו' בסיוון.

לקושיה זו ישנם תירוצים נוספים:

• רבי לוי יצחק מברדיטשב מסביר (קדושת לוי במדבר לשבועות), שענין "חג מתן תורתנו" הוא לא ציון היסטורי, אלא הכוונה שכל שנה ושנה בחג זה אנו מקבלים הארה הקשורה למתן תורה. ולכן, אין זה משנה מתי בפועל ניתנה התורה, אלא חשוב מתי עלה במחשבה לפני ה' לתת את התורה, שמרגע שעלה הדבר במחשבה לפני ה', נקבע לדורות שבכל שנה ושנה ביום זה יקבלו ישראל הארה הקשורה למתן תורה, ולכן, כיוון שה' רצה לתת את התורה בו' בסיוון, יום זה נקבע לדורות כיום הארת מתן תורה, ואף על פי שמשה הוסיף יום אחד מדעתו, נשאר בכל שנה יום זה כיום ההארה^[4]. בדרך זו הסביר גם רבי שלום נח ברזובסקי בספרו נתיבות שלום.
• רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין מתרץ תירוץ נוסף בספרו "אהלי יעקב" לשבועות.

קישורים חיצוניים

• יום מתן תורתנו - כל הביאורים! – פורום 'אוצר החכמה'

הערות שוליים