ערב יום הכיפורים

יום ט' בתשרי נקרא ערב יום הכיפורים, ומצוה לאכול בו, והלכות שונות נוהגות בו.

סדרי התפילה ביום זה[עריכה]

ישנם כמה שינויים בסדרי התפילה בערב יום הכיפורים, חלקם משום שיש ליום עצמו זה מקצת מדיני יום טוב וחלקם מפאת יום הכיפורים העומד בפתח.

סליחות[עריכה]

מנהג האשכנזים, שבערב יום הכיפורים מקצרים בסליחות (רמ"א או"ח סי' תרד סע' ב). ואומרים וידוי רק פעם אחת, בניגוד לשאר ימי התשובה (- מצום גדליה עד ח' תשרי) שבהם אומרים שלוש פעמים וידוי, משום שאומרים עוד פעמים וידוי בהמשך היום (בתפילת מנחה) ובלילה שאחריו, וכן מפני שערב יום הכיפורים הוא ג"כ יו"ט (רמ"א או"ח סי' תרב ומ"ב שם ס"ק ז).

אולם יש שנהגו להרבות בסליחות קודם עלות השחר (שם), וזאת משום שלדעתם הלילה איננו יו"ט (ביאור הגר"א שם).

תפילת שחרית[עריכה]

בתפילת שחרית של יום זה, ישנם מספר שנויים בתפילה:

• אין אומרים "מזמור לתודה" בפסוקי דזמרא (רמ"א הנ"ל), מאחר וביום זה לא היו מקריבים תודה, מפני שאין זמן לגמור את אכילתה לפני הצום (ביאור הגר"א שם, ומ"ב שם ס"ק ד).
• ומאותו הטעם, לא יאמר קורבנות (שער הציון שם אות יב).
• יש שנהגו שלא לומר "אבינו מלכנו" בערב יום כיפור, ויש שנהגו לאֳמרו, ויש שנהגו לאֳמרו רק כיום כיפור חל בשבת (רמ"א הנ"ל).
• אין אומרים תחנון (רמ"א סי' קלא סע' א).
• אין אומרים: "למנצח מזמור לדוד יענך ה' היום צרה" (שם, וכן רמ"א סי' רד הנ"ל) מפני שאינו יום צרה (ביאור הגר"א שם, מ"ב שם ס"ק ד).

תפילת מנחה[עריכה]

מקדימים את תפילת מנחה, כדי להספיק לאכול את הסעודה המפסקת^[1] ולהתכונן לכניסתו של היום הקדוש.

בתפילת מנחה, לאחר גמר תפילת העמידה וקודם "אלוקי נצור" (רמ"א או"ח ר"ס תרז, ומ"ב שם ס"ק ב), מוסיפים את הוידוי הארוך הנאמר בתפילות יום הכיפורים ("על חטא" וכו'), שמא יארע לו דבר תקלה^[2] בסעודתו (יומא פז: ומ"ב שם ס"ק א).

כמו כן, לכל הדעות^[3], אין אומרים בתפילת מנחה (לאחר חזרת הש"ץ) "אבינו מלכנו" (מ"א סי' תרד ס"ק ב, מ"ב שם ס"ק ה), כמו שאין אומרים "אבינו מלכנו" במנחה של ערב שבת (מ"ב סי' תרב ס"ק ג).

מצוות אכילה בערב יום הכיפורים[עריכה]

כתוב בתורה (ויקרא כג, לב): "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶ֣רֶב עַד עֶ֣רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם", ודרשו חז"ל ‏^[4]:

	וכי בתשעה מתענים? והלא בעשרה מתענים‏[5]?! אלא לומר לך שכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי
– ברכות ח ב

.

הגמרא ברכות ח ב מביאה מעשה על רב ביבי בר אביי שרצה ללמוד בערב יום הכיפורים וענה לו חייא בר רב מדפתי שעליו למעט בלימודו על מנת שיוכל לאכול ולשתות משום שיש מצווה באכילה בערב יום הכיפורים. מקור אחר למצווה קיים בגמרא בסוכה סוכה כח א שמביאה בתוך מידותיו של רבי יוחנן שמעולם לא אמר שהגיע העת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכיפורים- בשביל שיוכלו לאכול בו. על פי מקורות אלו פסק המגן אברהם מגן אברהם תרד א שיש למעט בלימודו בערב יום הכיפורים בשביל לאכול ולשתות.

טעם המצווה[עריכה]

המפרשים נתנו מספר טעמים בציווי התורה לאכול בערב יום הכיפורים:

• שמחת הכפרה- רבינו יונה בספרו שערי תשובה שערי תשובה ד מסביר כי האכילה בערב יום הכיפורים מביעה את השמחה בכך שהגיע זמן הכפרה.
• סעודת מצווה- באופן נוסף, פירש רבינו יונה שיום הכיפורים הוא יום טוב, וכשם שבכל יום טוב יש מצווה לעשות סעודה המבטאת שמחה, כך גם ביום כיפור; וכיון שביום כיפור אסור לאכול, מקדימים את הסעודה לערב יום כיפור.
• להקל על הצום- הטור מפרש על פי רש"י כי מטרת האכילה היא להקל על הצום ולהראות חיבתו של הקב"ה שציווה שיתענו יום אחד בשנה ואף בו ציווה עליהם לצום לפניו. הרש"ר הירש ויקרא כג לב מרחיב פירוש זה ומסביר שהאכילה ביום שלפני הצום מראה שאין מטרת הצום ב"פיוס אלילי של אלוהות כועסת" בסבל ובעינוי, אלא מטרתו להתנתק מהגשמיות ולהתמקד ברוחניות. הוא מסביר שהתורה מדגישה שיש לאכול בכדי שלא נטעה לומר שהאל רוצה בתענית לשם סיגוף ושנקריב עצמנו למענו, אלא להיפך, מטרת הצום היא למען ישראל שיוכלו לטהר עצמם מחטאיהם. בעל ערוך השולחן אורח חיים תרד ד הסביר כי אין סתירה בין טעם זה וטעמו של הטור משום שלדבריו למרות שהאכילה מעניקה יותר כוחות לסבול את התענית, עדיין צערו מרובה בצום מההיפוך הפתאומי.
• להקשות על הצום- בניגוד לשיטות ורוב הראשונים, בעל שיבולי הלקט ‏^[6] פירש שמטרת האכילה היא דווקא להגביר את העינוי כך שיהיה קושי לצום ביום הכיפורים לאחר האכילה המרובה יום קודם לכן. ככל הנראה, הוא מסתמך על האמור בגמרא תענית כו א לא היו צמים בימי ראשון, מאחר שיש קושי לצום יום לאחר האכילה המרובה בשבת וכדברי הגמרא- "כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית".
• התרגלות לאכילה קדושה- הרב קוק מסביר בעין אי"ה ‏^[7] שמטרת האכילה בערב יום הכיפורים היא להתרגל לפני הטהרה לאכול דווקא בקדושה. לדבריו, ישנם שני אופנים של חזרה בתשובה: ישנה חזרה בתשובה שמטרתה להחזיר את הרגשות הטובים שניזוקו מהחטא, וישנה תשובה בה האדם מתרגל לפעול באופן חיובי. על ידי הצום משברים את הכוחות השליליים שנגרמו מהחטאים וע"י האכילה מתרגלים לחיות באופן הנכון ולכן בתור המשך לעבודת הצום יש צורך באכילה להרגיל אכילה טובה בציווי ה'.

חיוב נשים באכילה ערב יום הכיפורים[עריכה]

נפקא מינה אפשרית היוצאת מהטעמים השונים של המצווה היא חיובן של הנשים במצוות האכילה ערב יום הכיפורים. רבי עקיבא איגר מהדורא קמא טז הסתפק האם נשים חייבות, והסביר כי באופן פשוט ניתן להגדיר את המצווה כמצווה שהזמן גרמה וממילא הנשים יהיו פטורות, אך מנגד, ייתכן ולשיטות הסוברות שמצוות האכילה היא חלק מהצום- נשים החייבות בצום יהיו חייבות גם באכילה.

להלכה, המהרי"ל הלכות ימים הנוראים פוסק כי גם נשים חייבות במצוות האכילה בערב יום הכיפורים. הכתב סופר אורח חיים "סימן-קיב גם הסתפק בדבר, וכתב שאין אפשרות להקל בדבר משום הספק.

גדרי האכילה[עריכה]

דנו הפוסקים האם מצות האכילה היא כדי שיוכל לצום בקלות, או מצווה בפני עצמה. נפקא מינא תהיה לעניין חולה שאינו יכול לצום, האם יש לו מצווה לאכול בתשיעי בכל זאת.

אחר הצהרים אוכלים סעודה מפסקת אחרי תפילת מנחה.

מאכלים שנהוג שלא לאוכלם[עריכה]

אין לאכול בערב יום הכיפורים מאכלים כבדים שיכבידו עליו את הצום, אלא יאכל מאכלים קלים לעיכול. כמו כן, אין לאכול מאכלים המחממים את הגוף.

סעודה מפסקת[עריכה]

ערך מורחב - סעודה מפסקת

אוכלים את הסעודה המפסקת, שכשמה כן היא: מפסיקה וחוצצת בין הזמן המותר באכילה לזמן תחילת הצום. יש לסיים את הסעודה המפסקת זמן מה לפני שקיעת החמה, כי צריך להוסיף מן החול על הקודש, כלומר, שיש מצות עשה להתחיל את התענית מבעוד יום.

מנהגים נוספים[עריכה]

נהגו לטבול ביום זה.

כפרות[עריכה]

ערך מורחב - כפרות

רבים נוהגים לערוך את מנהג "כפרות" בערב יום כיפור דווקא. במנהג זה מביעים את השתוקקות הלב שה' יסלח לעוונותינו ונשאר נקיים מחטא ועוון. נהוג לקחת ל"כפרות" תרנגול. יש נוהגים לקיים מנהג זה בבעלי חיים אחרים, כגון דגים. כמו כן ניתן להשתמש בכסף למטרת כפרות, ואחרי השימוש בו נותנים אותו לצדקה. גם אלה העורכים כפרות בתרנגול, רגילים היו לתורמו, או את תמורתו, לאנשים נצרכים.

היו גדולים בישראל שהתנגדו בתוקף למנהג זה. לדעת חלק מן הראשונים, יש במנהג כפרות משום "דרכי האמורי". השולחן ערוך כותב: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום הכיפורים, לשחוט תרנגול על כל זכר ולומר פסוקים - יש למנוע המנהג". לעומתם היו כאלה שדרשו שלא לשנותו, מפני שראו בו מנהג ותיקין.

טבילה[עריכה]

נוהגים לטבול במקוה בערב יום הכיפורים. טוב לטבול לפני תפילת המנחה, כדי שהוידוי שאומרים בתפילת המנחה יהיה לאחר הטבילה.

הערות שוליים[עריכה]