רבי אלעזר הקפר

רבי אלעזר הקפר היה תנא בדור החמישי. מובא במשנה פעם אחת (משנה אבות ד כא), ופעמים רבות בתוספתא ובברייתא. כפי הנראה היה אביו של התנא בר קפרא (למרות שיש חוקרים הסורים כי הוא עצמו היה בר קפרא, אולם נראה יותר שהיה אביו). תלמידו רבי יהושע בן לוי כינה אותו "בריבי", שכנראה משמעותו אדם גדול או בנו של אדם גדול.

בכפר דבוריה (דבוריה) שברמת הגולן נמצאה כתובת שהיתה על משקוף בית, ועליה נכתב: "זה בית מדרשו שהלרבי אליעזר הקפר".

מאמרותיו[עריכה]

• '"עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל (בבלי מגילה כט א).
• "וכי באיזו נפש חטא זה? (הנזיר, שהתורה ציוותה עליו להביא חטאת נזיר "מאשר חטא על הנפש")? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: מה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה" (בבלי תענית יא א, נדרים י א).
• "גדול השלום, שאין חותם כל הברכות אלא בשלום" (ספרי במדבר קמד).
• "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (משנה אבות ד כא).