חנניה בן אחי רבי יהושע

חנניה בן אחי רבי יהושע היה תנא בדור השלישי. הוא סתם "חנניה" שבברייתות. שם אביו לא ידוע^[1], אך ידוע כי הוא אחיינו ותלמידו של רבי יהושע בן חנניה. באחת הפעמים, הורה חנניה שלא כדברי הנשיא רבן גמליאל דיבנה. אמר ר"ג לרבי יהושע: "הנהג בן אחיך ובוא", וענה לו רבי יהושע: "מפי הורה חנניא" (בבלי נדה כד ב).

שמו מוזכר רבות בברייתא, אך במשניות אינו נזכר כלל.

לאחר חורבן הבית וכשלון מרד בר כוכבא, משראה כי אין תקווה ללימוד התורה בארץ ישראל, בעקבות גזירות הרומאים וחורבן מרכזי התורה בירושלים וביבנה, החליט יחד עם רבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש להקים מרכז רוחני בגולה, שתהיה לו סמכות לעבר שנים ולחדש חדשים. משהגיעו לגבול ארץ ישראל, "זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם" (ספרי דברים ב). במדרש (קהלת רבה א ח) מסופר כי הוא עזב את ארץ ישראל מפני תקרית, בה אלצוהו הנצורים מכפר נחום לרכז על החמור בשבת, ובעקבות כך המליץ לו דודו לעזוב את הארץ.

הוא הקים את בית מדרשו על נהר פקוד שבבל, וביקש לנהוג בחירות ולא להיות תלוי בסנהדרין בא"י, שהיתה כפופה לשלטון הרומאים. לאחר כמה שנים, מת אדריאנוס, וחכמי ישראל רצו לחדש את הסנהדרין העצמאית באושא. הם פנו לחנניה ובקשו כי יבטל את הוראות בית דינו ויקבל את קביעת המועדים שנעשתה בבית דינו. בתלמוד הבבלי (ברכות סג א) כתוב כי שלחו לו חכמי ישראל שני שליחים, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל,

הערות שוליים