רבי יונה
|
|
| רבי יונה | |
|---|---|
| תקופתו | תקופת האמוראים |
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
| דור | רביעי של התקופה |
| בית מדרש | ישיבת טבריה |
| רבותיו | רבי ירמיה |
| חבריו | רבי יוסי בר זבידא |
רבי יונה היה אמורא ארצישראלי בולט, מהדור הרביעי של התקופה. שימש כראש ישיבת טבריה, ועסק בעיקר בהלכה (ופחות באגדה). בתלמוד הבבלי הוא מתואר מ"תקיפי ארעא דישראל".
ביוגרפיה
רבי יונה היה תלמידו של רבי ירמיה,[1] ורבי הילא[2][3] ובמקום נוסף מוזכר כי גם שמע מרבי זירא.[4] כבר מגיל צעיר התבלט בכשרונו ורבי אבהו כיבד אותו כגדולי הרבנים בדורו[5]
רבי יונה היה חבר קרוב של רבי יוסי בר זבידא, והם מופיעים כחברותא ובני-פלוגתא פעמים רבות בתלמוד הירושלמי. הם לא רק למדו אחד עם השני, אלא גם היו שותפים עיסקיים (במסחר ביין) לאורך כל חייהם,[6] וכן בילו יחד רבות; כך לדוגמה ביקרו יחד את רבי אחא כשהיה חולה,[7] והלכו יחד לנחם את רבי אבהו כשהיה אבל.[8] הם היו חברים טובים עד כדי כך שכשרבי יונה שמע שבנו של רבי יוסי נפטר, הוא צם לאורך כל היום.[9]
כאשר רבי יונה נפטר, בנו, רבי מנא, שאף הוא היה תלמיד חכם, החליף אותו בראשות הישיבה בטבריה, לצד רבי יוסי.
משנתו
רבי יונה שם את עיקר עיסוקו בבירור משנת התנאים, הסברת לשונה ועניינה ומסירת שמועות מגדולי האמוראים בשמם. העיסוק במשא ומתן של חידוד ופלפול היה לו לציצים ופרחים לתורה, אך לעניין הלכה למעשה אמר: "נישבוק אולפנא ונייתי לן למתניתא".{{הערה|תלמוד ירושלמי, ברכות ו ה, דף מח עמוד א} רבי יונה היה ידוע בהסבריו המפורשים שהיו מובנים היטב לשומעיו. בניגוד לדעת רבי יוחנן, סבר ששיעורים נקבעו על ידי חכמים ואינם הלכה למשה מסיני.[10] בתלמוד הירושלמי נכתב כי רבי יונה העדיף לתת את המעשרות, המיועדים לבני שבט לוי, לתלמיד חכם - רבי אחא בר עולא - שהיה עני, כדי לקיים את מאמר הכתוב: "לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה'" (ספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, א').[11] לפי פרשנות אחת הוא העדיף לתת את המעשרות לכהן שהיה גם תלמיד חכם.[12] לפי פרשנות אחרת, בעקבות גזרת עזרא שלא לתת את המעשרות ללוויים שנמנעו מלעלות לארץ ישראל, הוא העניק את המעשר לתלמיד חכם עני, למרות שלא היה כהן, כדי לקיים את רוח הכתוב.[13]
רבי יונה, יחד עם חברו רבי יוסי, התיר ליהודי הגליל לאפות לחם בשבת בתקופת מרד גאלוס, על פי דרישת הכובשים, מפני פיקוח נפש, וקבע שאין זו שעת השמד, מפני שכוונת הרומאים להנאתם בלבד.[14]
כשעלו רבי יונה יחד עם חבירו רבי יוסי לאנטוכיא, כאשר ראה אותם ארסקינוס, מפקד הצבא הרומאי, קם לכבודם, "שאלוהו עבדיו: האם מפני יהודים אלה אתה קם?! אמר להם: את פניהם של אלה אני רואה ונוצח (מנצח) בקרב."[15]
הערכה
רבי יונה נחשב לצדיק ועושה חסד; כך לדוגמה מסופר עליו כי נתן צדקה באופן מיוחד: "כיצד רבי יונה היה עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, היה אומר לו: 'שמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול ואתה פורע' (קח ממני, ופרע לי בעתיד), ואחרי שהיה לוקח היה אומר לו יהא במתנה".[16] סופרו אודותיו מופתים שונים שהתפרסמו אפילו עד בבל,[17]. לדוגמה, הוא מנע מכותי לחלל שבת ולכבות שריפה שפרצה בביתו, ובאופן פלאי הכל ניצל.[18]
קישורים חיצוניים
- אהרן היימאן, "רבי יונה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 697-694, באתר HebrewBooks
- רבי יונה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי יונה, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia תבנית:אנגלית
הערות שוליים
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, ד', ה'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, תרומות ב ב, דף יג עמוד א' וב'.
- ↑ אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו, חלק ג', פרק עשירי, עמודים 98-99
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת בכורות, ל', א'.
- ↑ וויס, שם.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, ד', ו'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, ו', ט'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, ו', ה'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, ח', א'.
- ↑ מתוך מאמרו של וויס שם.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מעשר שני ה ג
- ↑ נראה שכך פירש רבי אליעזר יהודה וולדינברג, בספרו ציץ אליעזר,חלק ד', סימן י', ענף א', ו'.
- ↑ רבי ברוך הלוי עפשטיין, תורה תמימה, במדבר, פרק י"ח, הערה קי"ד.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, ד', ב'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ה', א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, ח', א'.
- ↑ תלמוד בבלי, תענית כג ב
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, ד', ט'.