רבי אהרן רוקח

רבי אהרן רוקח
האדמו"ר מבעלזא
תאריך לידה	י"ז בטבת תר"מ
תאריך פטירה	כ"א באב תשי"ז
מקום קבורה	הר המנוחות
חסידות	בעלז
מספר בשושלת	רביעי
הקודם	רבי יששכר דב רוקח (הראשון)
הבא	רבי יששכר דב רוקח
תחילת כהונה	תרפ"ז
סיום כהונה	כ"א באב תשי"ז

רבי אהרן רוקח (מכונה המהר"א מבעלזא) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלזא ומשקמה בארץ ישראל לאחר השואה.

תולדות חייו

נולד בי"ז בטבת תר"מ לרבי יששכר דב רוקח (הראשון)- האדמו"ר השלישי מבלעז. אמו היתה נכדתו של רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל. מילדותו הרגיל את עצמו לחיות חיי קדושה ופרישות, וניחן בכשרונות מופלאים. אביו התבטא עליו: "איני יודע איך הגיעה אלי נשמה גדולה כזו". רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אמר כי "היצר הרע שכח לגמרי את הצעיר הזה". עד גיל 14 למד אצל סבו, רבי יהושע רוקח.

בשנת תרנ"ח נשא את מלכה בת דודו רבי שמואל מסקאהל.

למרות צניעותו ופרישותו התמנה בשנת תרפ"ז לרב ואדמו"ר בבעלז תחת אביו.

גם כאדמו"ר לאלפי חסידים, והסתפק באכילה ושינה מועטת, שגרמה לרופאיו לתמוה כיצד הוא מצליח לשרוד.

סדר יומו היה לא קבוע, ולעיתים התעכב בעריכתה ה"טיש" בליל שבת עד הבוקר. כמו כן, למרות שרצה מאד להתפלל בזמן, לעיתים תפילתו היתה מתעכבת לאחר זמנה, והיה מבקש מחסידיו כי יתפללו עליו שיצליח להפתלל תפילה בזמנה.

הנהגתו הציבורית

מלבד היותו מנהיג רחוני שימש גם מנהיג פוליטי, והיה בעל עמדות עצמאיות בתחומים המדיניים. כאביו, גם הוא התנגד לאגודת ישראל ולחם בתוקף כנגד התנועה הציונית.

רבים מרבני ואדמו"רי גליציה קבלו את סמכותו.

היה פעיל בתנועת "מחזיקי הדת" שיסד סבו, שהפכה להיות תנועה המזוהה עם חסידי בעלז.

בשנת תרפ"ט השתתף, יחד עם רבי ישראל מאיר הכןה מראדין, רבי אברהם מרדכי אלתר מגור והאדמו"ר מאלכסנדר במשלחת לשר החינוך הפולני על מנת למחות על הצעתו לערוך רפורמות בחינוך היהודי.

בימות השואה

ראה בהרחבה כאן
בפרוץ השואה ישב בבעלז. בליל שמחת תורה של שנת ת"ש נמלט ברכבת האחרונה מהעיר, שהיתה תחת כיבוש גרמני, לאיזור שהיה תחת הכיבוש הרוסי. הרכבת לקחה אותו לסקהאל, שם המשך את סדר החג כרגיל. מסקהאל עבר לפרמשילן, משם לראדיחוב, גלינא, ושוב לפרמישלן. בינתיים נעשו נסיונות להצלתו, אולם הוא סרב לעזוב את משפחתו. עם פלישת הגרמנים לרוסיה, הוצא להורג בני בכורו ר' משה. בחנוכה תש"ב הצליחו להעבירו לוישניצא, ובחודש אב הועבר לבוכניה. משם הועבר לקראקא, עד חנוכה תש"ג אז הוחזר לקראקא. תמורת שוחד גבוה, הסכים קצין הונגרי להבריחו להונגריה דרך הגבול, כאשר זקנו גולח והוא הולבש במדי קצין הונגרי. הוא עבר בדרך רצופת נסים, והגיע לאונגוואר, משם עבר לבודפסט, בל"ג בעומר תש"ג. כל בניו, חתניו ונכדיו נספו בשואה.

משהגיע להונגריה, שבאותו זמן לא היתה תחת סכנת השמדה, נסיונות ההצלה הוסבו לנסיונות להשגת אישור עליה. לאחר מאמצים רבים, הצליחו להשיג חסידיו אישור עליה מהסוכנות היהודית (על אף שהאדמו"ר היה ממתנגדי הציונות). בשנת תש"ד עלה על רכבת ה"אוריינט אקספרס", יחד עם חאיו, רבי מרדכי רוקח מבילגוריי. הרכבת עברה דרך רומניה, בולגריה, יוון, תורכיה וסוריה, והגיעה לארץ ישראל בסביבות שבט תש"ד.

בארץ ישראל

בארץ, התקבל בהתלהבות, ויחד עם אחיו החל במאמצים להצלת שארית הפליטה.

הוא סרב לגור בירושלים, והתעקש להתגורר בתל אביב (בעיקר מפני שבעיר הזו אין אף כנסיה), והקים מחדש את חסידות בעלזא, עד שהיא הפכה לחסידות השניה בגדולה בישראל.

בארץ השתנתה תפיסת עולמו, והוא חדל להתנגד לאגדות ישראל, וכן הראה סימני חיבה למתיישבים בארץ ולא הרשה לפגוע בכבודם או לקטרג עליהם. בזמן מבצע קדש התפלל לשום חיילי צה"ל, עד שבליל שבת לא קידש על היין.

בשנת תש"ט נישא בשנית לחנה, אלמנת האדמו"ר יוסף מאיר פולק מבערגסס שנרצח בשואה. בעת נישואיהם היו לה בן ובת מבעלה הראשון והאדמו"ר הפך לאביהם החורג. הבן הוא רבי אברהם אלטר פולק האדמו"ר מבערגסאז-פתח תקוה והבת היא ביילא חיה, אשתו של הרב מנחם מנדל מנדלזון רב מושב קוממיות.

בליל שבת, כ' באב תשי"ז, לאחר אמירת דברי התורה, לקה בשטף דם במוח, ובמוצאי שבת, אור לכ"א באב תשי"ז נפטר, ונטמן בהר המנוחות.

לאחר פטירתו, המשיך אותו באדמו"רות אחיינו, רבי יששכר דב רוקח (השני), בנו של רבי מרדכי מבילגוריי.