ספר צפניה

ספר צפניה הוא הספר התשיעי מבין ספרי ה"תרי עשר" המרכז את נבואותיו של צפניה בן כושי שהתנבא בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה, ונבואותיו נאמרו בבתי הכנסיות ובתי המדרשות (במקביל אליו התנבאו ירמיהו בן חלקיהו שהתנבא בשוקים וברחובות וחולדה הנביאה שהתנבאה בפני הנשים^{(דרוש מקור)}). ספר צפניה מכיל שלושה פרקים, וכיתר ספרי התרי עשר נכתב על ידי אנשי כנסת הגדולה (בבלי בבא בתרא טו א).

תוכן הספר[עריכה]

פרק א' עוסק ב"יום ה' הגדול" שיבוא על העמים ובכללם על יהודה. ביהודה יענשו כל החוטאים, ולכן בנבואה זו מפורטים החטאים והחוטאים.
פרק ב' הוא נבואת נחמה ליהודה, בו מתאר את אלו שישארו לפליטה.
פרק ג' מתריע צפניה כי יהודה לא ילמדו מעונשי הגויים וימשיכו בחטאיהם, ועל כן גם הם יענשו, אך בסופו מתוארת התכלית: כל הימים ישובו אל ה' ויעבדו אותו. שארית ישראל, הנקיה מן הרשעים שהתכלו מן העולם, תתקבץ לארץ ישראל ותשב בה לבטח.

ספרי התנ"ך
חמישה חומשי תורה	בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים
ספרי הנביאים	יהושע • שופטים • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • ישעיה • ירמיה • יחזקאל • ספרי תרי עשר: הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • צפניה • חגי • זכריה • מלאכי
ספרי הכתובים	תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • מגילת רות • מגילת איכה • מגילת קהלת • מגילת אסתר • דניאל • עזרא • נחמיה • דברי הימים (א' וב')