מכתב לבית המשפט בהמשך לפסק 1169

לפסק בהמשכו נשלח המכתב לחץ כאן. לדחיית הערעור בהמשכה נשלח המכתב לחץ כאן.

כט' אדר תשע"ג

לכבוד בית המשפט המחוזי

כבוד השופט

בן ציון גרינברגר הי"ו

במשפט העברי [שולחן ערוך חושן משפט סימן לז סעיף ח] הלכה היא, ש"פשרנים או דיינים או אפוטרופסים – כשרים להעיד". לפיכך, באנו בשורות אלו להעמיד דברים על דיוקם ועל אמיתותם.

1.      התובע מר א' והנתבע הרב ב'– נתנו בנו את אמונם ובאו מרצונם להתדיין לפנינו. הם חתמו על שטר בוררות כמקובל.

2.      התובע הבהיר בצורה ברורה ובהירה לפנינו במעמד הנתבע, שתביעתו היא כנגד הנתבע באופן אישי.

3.     היות ומתחילה הנתבע לא חתם את שמו בשטר הבוררות והסתפק רק בחותם המוסד, אנו, הבוררים [- דייני ביה"ד], הבהרנו לנתבע קודם שחתם את שמו על שטר הבוררות, שהתביעה היא כנגדו באופן אישי, היות והוא היה האחראי לתשלומי העובד משך תקופת העסקתו במוסד.

4.      נטען בפנינו קודם הדיון, כי הישיבה איננה קיימת עוד. והדברים אף גובו מאוחר יותר במכתב ערעור שנשלח חתום בשמו של הנתבע [ראה נספח 1, סעיף 2], שבו הוא כותב בזה הלשון:

"הישיבה המדוברת כבר איננה קיימת – בשנת הלימודים הקודמת היה פיצול – הישיבה המדוברת עברה למושב ------ בראשותו של רב אחר והרב ב' עם ישיבת אחרת עבר ל------- הישיבה המדוברת לא הצליחה להביא בחורים ובקיץ נסגרה".

5.      דבריו המפורשים של הנתבע במכתבו, עומדים אפוא בסתירה גמורה למה שנטען במכתב "תגובה לבית המשפט מצד המבקש" [21.2.13] סעיף 7.

6.      לא יעלה על הדעת שיתנהל דין ודברים בין התובע ובין ישיבה שהיא אינה אלא נחלת העבר.

7.      ניסיונו של הנתבע [אחר שיצא חייב בדינו] להשיל מעליו את האחריות האישית ולהותיר את התובע אל מול שוקת שבורה – הינו מביש.  

8.      חשוב לציין, שאנו כבוררים פעלנו בתיק זה בכובד ראש, במתינות, מתוך שיקול דעת והגענו לכלל החלטה. אפשרנו לנתבע לערער על ההחלטה, אך כל טיעוניו נדחו.

9.      אין ולא היה לנו כל מניע אישי או עניין לחייב את הנתבע. פסק הדין ניתן על ידינו לאור הנתונים שהוצגו בפנינו.

 דייני בית הדין "נתיבות שלום"

בית שמש

לפסק בהמשכו נשלח המכתב לחץ כאן. לדחיית הערעור בהמשכה נשלח המכתב לחץ כאן.