חסידות

נקודות עמוקות ויסודיות בעבודת ה' מתוך מאמרי הרבי מליובאוויטש זי"ע

מכתבי אדמו"ר הריי"ץ

לומדי התניא הרציניים הרואים בו ספר הדרכה המתווה את המסלול להגיע לבחינת "קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", תוהים לפעמים בחוסר-אונים: האמנם השאיפה להיות "בינוני – על פי התניא" היא ריאלית עבורנו?

על היחס שבין חסידות לקבלה והאם ייתכן לומר שהקבלה מסבירה את החסידות?

בכתבי האריז"ל מבואר, שדרגת הבן החכם היא בעולם האצילות. מכך אנו למדים ששאלתו "מה העדות והחוקים והמשפטים" עמוקה עד מאוד. במאמרי חסידות ישנם שני ביאורים לשאלה, המתמזגים יחד לשאלה שלישית ועמוקה יותר * ומהי התשובה לשאלת החכם בדין "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"?

האם יש קשר בין עצבות ומרה-שחורה לרוח שפלה וענווה? * מה יותר גרוע - העצבות או הליצנות? * מדוע האיסור להיות בעצבות לא נתפרש בתורה? * ומה יעשה אדם השרוי בעצבות ואינו מצליח להיפטר ממנה?

במשך השנה כולה, היהודי שואף לדעת ולהכיר את האמת האלוקית, ולחיות בהתאם לכך. אולם בפורים הוא אינו מסתפק רק בהכרה השכלית. הוא שותה יין בכדי לצאת מהמגבלות, לעורר את ה"לא ידע" שבנפשו ולגלות את התקשרותו העצמית באלוקות * השחרור מה'אני' האישי, מתגלה עוד יותר במצוות משלוח מנות, ובעיקר – במתנות שהאדם נותן לאביונים. במצווה זו מגיעה שמחת פורים לשיאה