מוסר

בעקבות 'החינוך היהודי חינוך ייחודי', ארץ ישראל וחוץ לארץ, על כל אדם לכתוב ספר מוסר לעצמו.

המוסר האמיתי הוא מוסר של תורה, ולא מה שאנשים מהמיית ליבם והתרגשותם חושבים שזה אנושי, חז"ל אמרו שהמרחם על רשעים, בסופו של דבר עלול להתאכזר על הצדיקים.

הגדרת עולם המידות וחשיבותו; האיזון הנכון בין הרגשות ובין השכל; הכוונת הנטיות הטבעיות לאפיקים חיוביים.

אמונת ישראל דוגלת במתינות ובשכל ישר. הכלל הגדול של הרמב"ם הדוגל בבחירת שביל הזהב, דרך האמצע והתרחקות מקיצוניות בכל דבר בחיים ובהתנהגות.

בתלמוד אמרו חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת". כשמנסים לתפוס יותר מדי, לא תופסים כלום, ואם מלכתחילה מנסים לתפוס משהו ריאלי יש יותר סיכוי להצליח.

היהדות הינה אמונה בת שני מרכיבים. הראשון הוא המרכיב הרציונאלי-האינטלקטואלי הדורש לימוד תורה מתמיד ומעמיק, מרכיב נוסף ביהדות: הלב, הרגש והאמונה.

ישנם שלשה סוגי ביקורת ולכל אחד מהם יש ביקורת חיובית ושלילית; איש חכם לב יבחר בביקורת החיובית וירחיק עצמו מהשלילית.

הבחירה היא יסוד לשכר ועונש; לאדם ישנם פעולות חיוביות ושליליות שהם היצר הטוב והיצר הרע; התוכחה מטרתה לעורר את הפעולה החיובית; מלבד השכר והעונש בעולם הבא יכול האדם להרגיש את השכר והעונש כבר בעולם הזה; עלינו להעמיק בתורה ובמצוות ובכך נתרחק מהפעולות השליליות;

בראש השנה נידונים בני אדם על מעשיהם שעשו במשך השנה; המתעורר משנתו בבכי יידע כי הוא נשפט באותו הזמן; בחודש אלול מתכונן האדם למשפטו; למרות שראש השנה הינו יום הדין בכל זאת נוהגים אנו בו כיום טוב.

כדי להגיע למידת הביטחון יש צורך בשלושה תנאים יסודיים; האמונה מחזקת בליבו של האדם את מידת הביטחון בזה שמאמין שהכול מאיתו יתברך; הלימוד התמידי עוזר בהגברת הביטחון; המסתפק במועט דרכו קלה לביטחון משום שמאמין שמה שיש זה מה שמגיע.