קוממיות

ביום קבלת הרשיון היה הנהג הצעיר נוסע נסיעה בינעירונית ארוכה, כמובן עם מלווה, כנדרש בחוק, ולמשך כמה שעות עבר הרכב לרשותו ולאחריותו

בנכם אינו עושה להכעיס, אלא לתיאבון. חברו אותו להסטוריה הישראלית, דברו במשפחה על יד ה' המלווה אותנו, החל מיציאת מצרים ועד לימינו אלה ממש

כניסת שבת. אני יוצא מהבית ושקית זבל גדולה בידי. ב"ה זו השקית האחרונה בשרשרת השקיות האינסופית שזרקתי בימי טרום הפסח. כל שנה, אני מרגיש ברגע הזה, תחושת ניקיון והתחדשות. אלא, שרגע לאחר מכן אני שואל את עצמי - ומה עם ההתחדשות הרוחנית? כל שנה, השאלה הזו מגיעה מאוחר מדי. החג כבר נכנס. השנה - ערב פסח חל בשבת, ויש לי מעט זמן להתבונן מזוויות שונות - כיצד נחגוג את פסח תשס"ח?

גאולתנו השלמה תלויה אך ורק במידת שובנו למקורות הנצח, לתורה שניתנה לנו בסיני ואנו מצווים ליישם אותה באורחות חיינו הפרטיים והציבוריים גם יחד.

אפשר להתאחד סביב האמונה הגדולה הבסיסית העיקרית בד', למרות הפערים הגדולים בהתנהגות, וההבדלים בדרך קיום האמונה

את כל התשדירים, החיוביים והשליליים, אין לומר כציווי על הילד, אל תכה, אל תדבר, עזור לאמא או טול ידיים. פניה ישירה לילד עלולה לגרום לו להתנגדות ולדחיית התשדיר

איש חכם אחד אמר לי פעם: "שים לב! בכל שנה יש דיונים מחדש - כיצד לחגוג את יום העצמאות, וכיצד להתפלל? הדבר מעיד על כך, שדמותו המדויקת של היום עדיין לא התייצבה, מפני שהוא צעיר". אף אנו ניטול את חלקנו בדיונים ובוויכוחים, ונשאל - כיצד נציין את יום העצמאות?

במצות "ואהבת לרעך" ישנה חובה להבחין בין מי שבגלל חולשתו נגרר לסיפוק תאוותו החומרנית, לבין מי שמתוך השקפת עולם ואידיאולוגיה שולל את תורת ישראל.

ההבדל בין הראיה הפסימית ובין הראיה האופטימית היא בין ההסתכלות המצומצמת של כאן ועכשיו לבין המבט המקיף הסוקר את כל התקופה במבט אחד, גדול ושלם

דע לך, שההתאפקות והצער שלך אינם שבים ריקם, והם פועלים, הן על המשפחה והן כלפי שמים.