תורה-אמונה

איך מצליחים לקיים מצוות "שמעיות" ברצון ולא כמצוות אנשים מלומדה? חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין.

כאשר מחפשים אחרי השורש של התורה, מגלים עוד ועוד דברים ושמחים ומצליחים להבין את רזי התורה. וכל זה כאשר רוצים באמת לחפש את זה ולא עושים מהכרח

מדוע התורה נקראת "שבי"? האם לומר "אפשי ואפשי"?- ביאור דעת הרמב"ם. לפי הרב, כל חלק מהתורה צריך להיות קשור לעולם. הבסיס של מצווה גוררת מצוה גורם לכך שאם תיגש למצוה מתוך דרך ארץ, תקיים כך את כל המצוות.

חשוב שיהיה לאדם מוסר טבעי שלא יבוא מצו עליון ועל גביו תבוא התורה, וכן נדרשת יראה לפני לימוד התורה, להבנת גודל ומהותה של תורה ה' ורק כך נלמדת התורה בצורה הנכונה.

בלימוד תורה לשמה מגלים את התוכן הפנימי של כנס"י, שהוא בעצם הרצון של כל אחד מישראל. כדי לבא ללימוד תורה לשמה צריך לראות איך הכללים של התורה מתגלים בפרטים.

מכיון שהתורה קשורה עם כנסת ישראל, ע''י זה שיהודי לומד תורה הוא מחזק את כנסת ישראל.

תורת ארץ ישראל היא תורה עשירה, "גדול תלמוד. תורה שכזו מביאה לידי שלום. כאשר "תורה דיליה" תלמידי החכמים עושים בתורה ככל שליבם חפץ.

ברמב"ם מתחדש שעיקר הלימוד הוא הגמרא היינו הבנה בשכל והוצאת דבר מדבר. כמו בשו"ע יו"ד של"ו כלפי חוכמת הרופא שאין מה שאדם מגלה בחוכמתו הוא עצמי שלו ואין לו מחיר. 'שתהיו עמלים בתורה' מסביר המהר"ל כמו הליכה שהיא קשה, והיא התקדמות למקום שלא היה קודם, העמקה.

האדם לומד תורה לפי האישיות שלו. ולכן כאשר יותר ויותר אנשים ילמדו תורה, התורה תגדל. וזהו רצון ה' " ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"