תורה-אמונה

כאשר לומדים תורה רואים איך כל דבר ודבר הוא מאיר את כל העולם כולו ומסביר לנו הכל.

חידוש גדול של המקובלים שיש יום מיוחד לאכילת פירות. המסר הוא להרגיש את המטרה הגדולה בתוך כל המעשים הקטנים.

הפילוסופים חשבו שכל עניינה של התורה זה לחשוב בדברים הרוחניים, אבל הרב מסביר שבלי ההנהגות הגשמיות א"א להגיע לעיסוק ברוחניות ישר. ומי שחושב שיעשה את זה שוגה בדמיונות.

הפרק עוסק באותיות התורה המבטאים לא רק את אותיות התורה עצמן אלא גם את הארותיה הפנימיים של התורה. ישנם רעיונות ואידאלים פנימיים א-לוקיים שללא הדרכת התורה הבאה לידי ביטוי בפרטי התורה ואותיותיה, לא הייתה לנו בכלל גישה להשיג אותם בעצמנו. יש דברים שאפשר להשיג אותם בכוח עצמנו. יש שמשיג דברים אלו בעצמו. יש שגם את דברים אלו - לא משיג בעצמו אך ראוי שהאדם יפנים את אותם עניינים בעצמו כדי שהדבר יטמע בו. לעומת זאת את הדברים העמוקים והמורכבים שבמציאות, העניינים הפנימיים והעליונים - האדם יכול להשיג רק מכוח אותיות התורה.

פסקה ב'-מח' רש"י ורבינו חננאל: לפי רש"י יש תורה עיונית ויש תורה הלכה למעשה, והחידוש בפסוק הנזכר שאת שתיהן יש ללמוד. לרבינו חננאל- שתי העניינים הלה כלולים אחד בשני, והם נחשבים כלימוד אחד. והחידוש בפסוק שחייבים לעשות את הצד המעשי. והמעשה והלימוד נצרכים כאחד והם משלימים אחד את השני. ג'- עיקר הרצון שלנו לגלות ולשכלל את התורה, נובע מהרצון הכי פנימי שלנו- לחבר את התורה הלימודית והחיים המעשיים ליצירה משותפת אחת שתלך ותתפתח.

כשיש חיסרון בשקידת התורה הרגשה של צער מעין יסורי גיהנם, ומי שמרגיש את זה צריך לשמח כי הוא מרגיש בגלל הקרבה שלו והשייכות שלו לתורה. מצד בני האדם נראה שלימוד מעשי הוא יותר גדול, והרז שהתגלה לעמ"י כשאמרו 'נעשה ונשמע' הוא שיש מעלה יותר גדולה ללימוד תורה מבחינת הכח הסגולי שבלימוד.

לפעמים אדם נמצא בהארה רוחנית כ"כ גבוהה ומרגשת, שמרגיש שאינו מסוגל להצטמצם ללימודים מעשיים, המוגבלים לאותיות. ואדם בהרגשה כזו, לאחר דביקות גדולה, שלא מצליח ללמוד צריך לדעת שכך זה, וקבלה בענווה של הרגשה זו תועיל ללימוד להבא.

כאשר לומדים תורה צריך להינות ולהבין שאנחנו עסוקים באידיאיל ומזה להיות שמחים שאנחנו מתקנים את העולם.

הגיהינום באמת זה חוסר ידיעה בתורה. הן בפועל, בעולם הזה והן לעולם הבא. יסורי גיהינום, ישנם שני בחינות: ייסורים של חוסר אפשרות לקנות עוד ידיעות בתורה בגלל שחסר הכנה לתורה. (סעיף ה'), ויש ייסורים בגלל שהאדם מלא במידות רעות וחטאים, שאינם מאפשרים לו ללמוד כמו שצריך. (סעיף ו')

התורה אמורה להיות מתוקה, דהיינו מתאימה ומצמיחה, ליהודי שלומד אותה, כי היא זו שמייחדת את מדרגת ישראל על פני העמים. מי שלא מרגיש את המתיקות צריך לבדוק את הבעיה בחיבור שלו למהות של ישראל. חוסר בחיבור לתורה ולרוחניות גורם להרגשת ריחוק מה', שהיא אמתית כי באמת זה גורם לריחוק מה' וזה מעין הייסורים של הגיהנם.