קשיא: הפרוז מהעיר הנידחת

מדוע מרדכי ואסתר הסתפקו האם מותר להוסיף את פורים, ונאלצו לקל וחומר לשם כך, כאשר לא מצינו ספק זהה לעניין הוספת מצוות נר חנוכה או שאר מצוות דרבנן?

מצוות הפורים כתובים בתנ"ך

השפת אמת מתרץ את הקושיא שעל אף שחז"ל הוסיפו מצוות רבות, רק מצוות הפורים נכתבו כחלק מהמגילה ולתנ"ך ולכן רק בהם מובא הספק האם ניתן להוסיפם. למצוות הפורים יש מעמד גבוה יותר משאר מצוות דרבנן והן מוגדרות כמצוות מדברי קבלה. 

השו"ע (תרצ"ו, ז) פוסק חלוקה זו, וקובע שאף אונן האסור בבשר וביין, יהיה מותר בהם בפורים משום ש"דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה".

הרא"ם (מובא בחידושי המהר"ץ חיות על מגילה) מסביר שאכן אין חילוק מהותי בין חנוכה ופורים. לשיטתו, הסיבה חז"ל לא הסתפקו לעניין הוספת מצוות נר חנוכה משום שכבר הכירו את הק"ו שעשו מרדכי ואסתר ולכן לא היו צריכים להסתפק בדבר. 

ייתכן שהרא"ם חולק על שיטת השו"ע לעיל וסובר שמצוות הפורים לא מוגדרות כמצוות מדברי קבלה, ולכן הוא לא מקבל את התירוץ המחלק ביניהם.

הגמרא בבא בתרא ח. קובעת את דיני המיסים שחייב כל אדם הדר בעיר. מדברי הגמרא עולה כי הזמן המינימלי שאדם העובר בעיר נחשב כדייר קבע החייב במיסים הוא 30 יום רצופים של שהייה. באותו אופן, הגמרא בסנהדרין קיב. מגדירה שמי ששהה במשך שלושים יום בעיר הנידחת והודח עמה- מוגדר כאחד מתושבי העיר וגורלו זהה לגורלה.

מצד שני, בעניין חג הפורים ישנם גדרים חדשים. חג הפורים מתחלק ל2 ימים שונים- פורים לערים המוקפות, ופורים לערי הפרזות. הגמרא במגילה יט. קובעת שמספיק שאדם יהיה בעיר יום אחד על מנת שייחשב כבן העיר, וכלשון הגמרא "פרוז בן יומו נקרא פרוז". ועולה השאלה, במה השתנה דין פורים מהדין הרגיל של יושבי העיר?