לכבוד הרב שמעתי שמי שעולה להר ה’ צריך להתרחק 12 מטר מהרמה המוגבהת, בצד דרום וצפון ומערב. לא הצלחתי להבין, כי לפי החישובים (בין לפי הדעה המקובלת שהכותל המערבי הוא כותל הר הבית בין לפי הדעה שגבול הר הבית המערבי היה צמוד לתחתית המדרגות) אמור להיות שבמערב מותר אפילו לעלות על מדרגות הרמה (אם לא על הרמה עצמה), וכמו כן בצפון ובדרום. מניין הנתון הזה, אולי חשש שהרמה הייתה בעבר גדולה יותר ? אני רוצה לדעת מה הגבולות באמת תודה רבה

שלום וברכה! הדרך לזהות את המקומות שבהם מותר ללכת בהר הבית (לאחר טבילה כמובן), אינה על פי מקומם של כתלי הר הבית. זאת, משום שבמקורות לא מופיע המרחק המדוייק שבין כתלי הר הבית לבין כתלי העזרה, אלא מופיע רק תיאור כללי של גודל שטחו של הר הבית סביב העזרה בצדדים השונים (עיין במשנה מידות ב', א, ופירוש הרמב"ם שם; הלכות בית הבחירה ה', ו). לפיכך, הדרך לזהות את האיזורים האסורים והמותרים בהר הבית, היא על ידי זיהוי מקום המקדש, ועל פי זה לשרטט סביבו את החלקים שאסורים בכניסה לטמא מת ולעומתם החלקים שמותרים לטמא מת (לאחר שנטהר משאר הטומאות). השיטה העיקרית בעניין זה, מסתמכת על המסורת שעל פיה מקום כיפת הסלע הוא מקומה של אבן השתיה וקודש הקדשים. מסורת זו מופיעה במקורות רבים, והרדב"ז (שו"ת רדב"ז חלק ב' סימן תרצ"א) סמך עליה הלכה למעשה בכדי לשרטט את התחום המותר בכניסה בהר הבית. המדידות שנעשו בהר בדורות האחרונים הוסיפו תימוכין רבים למסורת זו (עיין על כך בהרחבה בספר "חצרות בית ה'" של הרב זלמן קורן שליט"א, בעיקר בפרק ה'). לאחר זיהוי מקום המקדש, יש לשרטט סביבו את שטח העזרות, וכן את ה"חיל", שהוא שטח נוסף סביב העזרה שגם הוא אסור בכניסה לטמאי מת (עיין במשנה כלים א', ח). אלא שמידתו של החיל בצדדים השונים אינה מופיעה במפורש במקורות. בצד מזרח, נראה שרוחבו של החיל היה עשר אמות בלבד (עיין משנה מידות ב', ג, ורע"ב שם; ועיין גם ברמב"ם הלכות בית הבחירה ה', ג, שעל פי פירושו למשנה לא מבואר בה מה היה רוחב החיל). אולם בצד זה החיל לא היה סמוך לרמה המוגבהת - מזרחית לרמה המוגבהת היתה עזרת נשים, ורק ממזרח לה היה החיל. בצדדים האחרים, היה רווח בין קירות העזרה לבין קצה הרמה המוגבהת, ונראה שרוחבו של החיל כלל את כל הרווח הזה, דהיינו את כל הרמה המוגבהת, ואף שטח נוסף מסביבה, שבו היו מדרגות שירדו מן השטח המוגבה אל שטח ההר (עיין על כך בהרחבה בספר חצרות בית ה', פרק ד'). זו היא הסיבה שמחמתה העולים להר הבית בטהרה נמנעים מלעלות אל הרמה המוגבהת, ואף מלהיכנס אל השטח הסמוך לה, עד רוחב של 12 מטר כפי שציינת (כך למשל נכתב בספר "אל הר המור", עמ' קנג). [בשולי הדברים יש לציין, שהרדב"ז בתשובה הנ"ל מיקל הרבה יותר מכך, ולמשל הוא מתיר להגיע בצד מערב עד למרחק של כעשרה מטרים בלבד מכיפת הסלע. מדבריו עולה בבירור, שהוא אוסר להיכנס רק לתחום העזרה, שבו איסור הכניסה לטמאי מתים הוא מדאורייתא, ואין הוא אוסר להיכנס לתחום החיל, שאיסורו הוא מדרבנן. ניתן להציע לכך שני הסברים: א. ייתכן שהרדב"ז סבר שלאחר החורבן נשארה קדושת המקדש רק לעניין האיסורים דאורייתא, ואילו תקנות חכמים שהוסיפו על הקדושה נתקנו רק לזמן קיומו של המקדש והן בטלו לאחר החורבן (עיין כעין זה בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרל"ג). ב. תשובת הרדב"ז הנ"ל, העוסקת בכניסה להר הבית, מדברת על כניסה לעליות, דהיינו קומות עליונות הבנויות מעל לרצפת הר הבית ומשקיפות עליו. בעניין זה הרדב"ז מעלה כמה ספקות, שאולי הגגים והעליות לא התקדשו כלל. ייתכן שמסיבה זו הוא היקל להיכנס לתחומים האסורים מדרבנן, משום שספק דרבנן לקולא. אם אכן הסיבה שמחמתה היקל הרדב"ז היא הסיבה השניה, הרי שבהליכה על קרקע ההר אין מקום להקל בכך. אך גם אם הרדב"ז היקל על פי הסיבה הראשונה, קשה לסמוך על כך, שכן זהו חידוש שאינו פשוט. מי שעולה להר ה', ראוי שיחמיר וידקדק ויימנע מלהיכנס לספיקות ומחלוקות ככל שניתן, ולפיכך נוהגים כמתואר לעיל.]