שלום לרב, ברצוני להוסיף ולשאול בהמשך לתשובה שקראתי. לדעתי השבת בדורנו חייבת שינוי בהול! 1. היום מקובל בבתי כנסיות לראות טלווזיות דלוקות מראש עם הודעות מתחלפות, דבר זה כשלעצמו לדעתי כבר מאפשר להשאיר בבית טלוויזיה דלוקה / מסך דלוק עם חדשות מתחלפות (נניח מאתר אינטרנט עולמי). 2. אווירת השבת זה דבר מאוד סובייקטיבי. יש זרמים שונים ומנהגים שונים. קיימות משפחות, ושלנו ביניהן, שמתקשות מאוד למצוא תוכן למלא בו את השבת. הדבר יוצר משבר חמור מאוד, מתח בין בני זוג ותחושת תסכול אדירה הידועה בציבורים כולם. בימינו אי אפשר לגור איפה שחפצים או בשכונות דתיות מבחינות רבות, שבהן לעיתים יש פתרונות חברתיים, ונדרש למצוא פתרונות דחופים כדי שיהודים כמונו לא יאבדו את השבת כליל. 3. יש אנשים שרגילים בצפייה של שעה ביום בטלויזיה כמנוחה. במידה והצפייה מתוכנתת מראש והיא צפייה בדבר מוקלט ולא שידור ישיר, אני לא רואה שיש פה בעיה להתיר. אם כן למה לא מתירים? 4. יש משבר חמור בדורנו, כשהטכנולוגיה רבה ויומיומית, כבר נמצאו המון ציבורים בהם משתמשים בטלפון בשבת לתקשורת למרות שאת שאר השבת שומרים, נמצאו משפחות שמתקשות מאוד למלא את יום השבת בקיץ בתוכן ונמצאים לעיתים אף במשבר עמוק מול ילדים משועממים או אפילו בכעס עקב חוסר באפשרות למלא את הזמן. ויוצא שכרו בהפסדו שכן רבים נשברים ומפסיקים לשמור שבת באופן כליל. 5. האם נסיעה ברכב חשמלי על ידי שינוי זרם בלבד מותרת? הרי רכבים חשמלייים הולכים ונעשים נגישים (חברת טסלה העולמית למשל). מה הטעם באיסור להתרחק בהליכה בשבת? 6. העולם משתנה וראוי כי ההלכה היהודית תעשה כן על ידי שינוי סייגים. אם הותרה טלוויזית הודעות בשבת בבתי כנסיות, כך ששונו סייגים, הרי שניתן לעשות את השינוי הזה שנדרש בדחיפות. 7. מכון צמת פרסם היתר לגבי מכשירים המותרים ב"שינוי זרם" לכתחילה. מאמין שניתן לאפשר כך המון מוצרים בשבת ולהקל על אלו שמנסים לשמור. 8. הגיע הזמן לשינוי והבנה שעונג שבת בהמון משפחות פשוט לא מתקיים והשבת, במיוחד בקיץ, הנה סבל ארוך ומתמשך משלב מסוים מה שמביא לסבל רב, מתח ותסכול מכך שמגיעה השבת.

שלום וברכה! ראשית, אתייחס לבעיה הכאובה שאתה מעלה ברוב סעיפי השאלה, שחלק מן הציבור מרגיש קושי בשמירת השבת. לצערנו, אכן נשמעים לא פעם קולות כאלה. יש רבים שמרגישים בשבת תחושה של שמחה, עונג והתעלות, אך לעומתם יש שמרגישים בשבת קושי גדול בגלל הצורך להימנע משימוש באמצעים אלקטרוניים, ותחושתם היא ששמירת השבת סותרת את עונג השבת. ממה נובע הדבר? מדוע יש כיום אנשים שחשים קושי בשבת, בעוד שבעבר השבת נתפשה כיום מרגוע ושמחה? נראה שהדבר נובע משני שינויים במציאות: ראשית, בעבר רוב האנשים עבדו קשה לפרנסתם, ולא היו להם כמעט שעות פנאי בימות השבוע. עצם השביתה מעמל החיים היתה שינוי מהותי, זכייה שאינה מובנת מאליה. בימינו שעות פנאי הם חלק מסדר היום גם בימות השבוע, והשבת מבחינה זו אינה חידוש ומתוך כך אין מעריכים את המנוחה שבה. בנוסף, בעבר עיסוקי הפנאי שהיו קיימים היו בדרך כלל מותרים בשבת, בעוד שכיום תרבות הפנאי מבוססת במידה רבה על אמצעים אלקטרוניים שהפעלתם אסורה בשבת. מצב זה מביא לקושי שתיארת. אם בעבר הקושי וההתמודדות של אנשים בשמירת השבת היתה שהיה קשה להם להימנע מלעסוק במלאכתם, משום שהפרנסה היתה בדוחק והיה קשה לאדם לוותר על יום עבודה בכל שבוע, הרי כיום הקושי של אנשים רבים בשמירת השבת הוא דוקא בתחום הפנאי ולא בתחום העבודה. אתה מציג תחושה של סתירה מהותית, ששמירת השבת לפרטיה גורמת לביטול עונג השבת. כאן עלינו לברר את השאלה: מהי מהותה של השבת? אנו רגילים להתייחס אל השבת כאל יום של עונג ושמחה. אכן זה חלק מעניינו של היום, אבל אין זה היסוד העיקרי של יום השבת. יום השבת הוא קודם כל, כשמו, יום של שביתה, דהיינו הימנעות ממלאכה. שביתה זו לא נועדה רק לגרום לנו מנוחה ורגיעה, אלא היא עומדת בפני עצמה. היא מהווה זכר למעשה בראשית, שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים ושבת בשביעי, והיא יוצרת מצב שבו האדם מתעלה מעל העשייה והיצירה החומריות שבהן הוא עוסק בכל ימות השבוע. מתוך כך אכן באים המנוחה והעונג, אולם היסוד העיקרי הוא השביתה בשבת, ומתוך כך הקדושה של השבת, שהיא נבדלת ממהלך החיים הרגיל. כך אנו רואים בדברי התורה, שמדגישה פעמים רבות מאד את השביתה והקדושה של השבת (עיין בראשית ב', א-ג; שמות ט"ז; שם כ', ז-י; שם ל"א, יב-יז; שם ל"ה, א-ג; ויקרא כ"ג, א-ג), בעוד שהמנוחה בשבת מופיעה רק בפסוקים בודדים (שמות כ"ג, יב; דברים ה', יג), שאף בהם הדבר מופיע כציווי לאדון לתת מנוחה לעובדיו ולא מצד המנוחה של האדם עצמו. עניין העונג בשבת אינו מופיע כלל בתורה אלא רק בנביאים (ישעיהו נ"ח, יג), ואכן הוא מוגדר כדין דרבנן ולא דאורייתא (רמב"ם הלכות שבת ל', א). ראיה נוספת לעניין זה ניתן להביא מכך שהתורה מכנה בשם "שבת" גם שתי מצוות נוספות: יום הכיפורים, שהוא "שבת שבתון" (ויקרא ט"ז, לא; שם כ"ג, לב), ושמיטה, שהיא "שבת הארץ" (ויקרא כ"ה, א-ח). בשתי מצוות אלה אין כמובן צד של עונג, אלא רק שביתה והימנעות ממלאכה, ואף על פי כן שתיהן מכונות "שבת", משום שאכן זהו עיקר עניינה של השבת, השביתה ממלאכה. באופן חזק ניתן לחוש את הדבר כאשר יום הכיפורים חל בשבת. אנשים עשויים לחשוב שבמצב כזה השבת נדחית מפני יום הכיפורים, אולם לאמיתו של דבר אין זה כך. אחד מפרטי השבת, העניין של העונג, אכן מתבטל ביום הכיפורים, אבל עיקרה של השבת ממשיך להתקיים, שהרי השביתה מתקיימת במלואה. הדבר ממחיש לנו מה היא מהותה העיקרית של השבת, שהיא השביתה. מתוך כך, גם העונג שקיים בשבת, אינו אמור להיות עונג שכרוך במלאכה ובפעילות שמשנה את העולם הפיזי, אלא עונג שמשולב עם השביתה ואינו סותר לה. המנוחה הפיזית וההימנעות ממלאכה, מפנה לאדם זמן לפעילות מסוג שונה מאשר הפעילות הרגילה שלו בימות השבוע. מה הוא אם כן האופי הרצוי של השבת ושל שעות הפנאי שבה? ראשית, יש לזכור שחלק מהותי מעניינה של השבת הוא ההזדמנות לעסוק בעולם הרוח, כאשר האדם מתנתק ביום זה מפעילותו הרגילה בעולם החומר. כך מוצאים כבר בתנ"ך, שיום השבת שימש לאסיפות של תורה ותפילה (עיין למשל מלכים ב ד', כג; ישעיה ס"ו, כג), וכך מופיע רבות בדברי חז"ל ובפוסקים, שביום השבת, כאשר האדם פנוי ממלאכתו, עליו להקדיש עיתים לתורה יותר מאשר בימות החול. ניתן לעשות זאת באופן אישי או כלימוד משפחתי, וכיום קל למצוא ספרים וחוברות המותאמים לכל אחד לפי רמתו ולפי התחומים המעניינים אותו. מעבר לכך, ישנם עיסוקי פנאי רבים שניתן לעסוק בהם גם בשבת, כמו קריאת ספרים, משחקי קופסה וכדומה. אכן, למי שרגיל לבלות את שעות הפנאי בצפייה בטלוויזיה ובמחשב יש בכך אתגר, לעבור לסוג אחר של עיסוקים ולמצוא דרכים אחרות לבילוי שלו ושל בני משפחתו. אבל הרבה פעמים יש בעיסוקים הללו יותר ערך ויותר גיבוש משפחתי מאשר במשחקי המחשב ובסרטים, וכך גם הבילוי בשבת נמצא ברמה ערכית גבוהה יותר מאשר בימות החול. ומכאן אתייחס בקצרה לנקודות נוספות שהעלית: לגבי ההשוואה בין מסכי הודעות שנמצאים בבתי הכנסת ובין צפייה בטלוויזיה ובאינטרנט – עיין בתשובה המופיעה כאן: //www.yeshiva.org.il/ask/95877, שם מניתי רשימה של סיבות שמופיעות בפוסקים לאסור הפעלת טלוויזיה וכדומה על ידי שעון שבת, סיבות שאינן שייכות במסכי ההודעות. לגבי מכשירים שפועלים על ידי "שינוי זרם" – ייתכן שאכן בדרך זו ניתן להפעיל מכשירים נוספים שכיום אין דרך להפעיל אותם בשבת. אולם נראה שרוב הסיבות שהוזכרו בתשובה הנ"ל עדיין יהיו רלוונטיות גם באופן זה. לגבי נסיעה ברכב חשמלי הפועל על ידי שינוי זרם – אין כל כך טעם לדון בזה באופן תיאורטי, אם יהיה רכב כזה, נצטרך לבחון אותו על כל היבטיו ולדון במעמדו ההלכתי. אני מסופק מאד אם זה מעשי, משום שברכב חשמלי יש מן הסתם חיישנים רבים שכולם יצטרכו להיות מותאמים להגדרה ההלכתית של שינוי זרם. ומעבר לכך – לא סביר שאדם ישאיר את הרכב שלו דולק במשך כל השבת, כך שהנסיעה תיעשה בדרך של שינוי זרם בלבד. [בהקשר זה אעיר עוד לגבי טענה שעלתה לאחרונה, שכביכול ברכב אוטונומי יהיה מותר לנסוע בשבת. יש לזכור שגם ברכבים אוטונומיים עצם ההפעלה של הרכב נעשית על ידי אדם, שמפעיל את הרכב ומורה לו להיכן לנסוע. גם אם הנסיעה כולה נעשית באופן אוטונומי, האדם הוא המפעיל זאת, וממילא הוא עושה את המלאכה כולה. הדבר דומה לאדם שמעמיד סיר על האש והמאכל מתבשל – התהליך הוא "אוטונומי" אבל המלאכה כולה מתייחסת אל אדם שהתחיל את הפעולה. אין זה דומה למעלית שבת למשל, שבה אין כל פעולה של האדם במשך השבת, והיא פועלת באופן אוטומטי לגמרי, בין אם יש בה אדם ובין אם לאו. אף אחד לא יכוון את המכונית שלו מיום שישי, כך שבשעה פלונית בשבת היא תתחיל לנסוע באופן עצמאי למקום פלוני, בין אם האדם יישב בה ובין אם לאו...] מלבד זאת, יש לזכור שאחד מאיסורי השבת הוא איסור תחומין, כך שבכל אופן לא ניתן לצאת מתחומי העיר במהלך השבת והאפשרות לדון היא רק לגבי נסיעה בתוך העיר ותחומה.