אנחנו רואים שכתוב על חנוך "ויתהלך חנוך את האלו-קים ואיננו כי לקח אותו אלו-קים", ועל הפסוק הזה כותב רש"י ש-ה’ ראה שהוא עתיד להרשיע ולכן הוא לקח אתו לפני כדי שימות זכאי ולא חייב. מכאן אנו יכולים ללמוד שלפעמים ה’ יכול חס וחלילה לקחת מישהו בגלל שהוא רואה שהוא עתיד להרשיע, גם אם הוא כרגע צדיק, או להפך, להציל מישהו ממוות גם אם כרגע הוא רשע שמגיע לו למות בגלל שהוא עתיד לחזור בתשובה(אני מצטט את הדברים משיעור תורה ששמעתי מרב בבית הכנסת). אם כך ניתן להבין שהאדם דווקא נידון לפי העתיד ולא לפי מה שהוא עכשיו. ולעומת זאת אנחנו רואים שחז"ל אמרו שבראש השנה אדם נידון על כל השנה, ולכן חשוב שאדם יחזור בתשובה בראש שנה כי ה’ דן אותו לפי מה שהוא עכשיו. וגם יש את הדרשה שאומרים על הפסוק "וישמע ה’ את קול הנער באשר הוא שם" ואומרים שהמלאכים באו אל ה’ ואמרו לו "איך אתה מציל את ישמעאל ונותן לו מים שהרי בניו עתידין להמית את בניך בצמא" ו-ה’ ענה להם "באשר הוא שם", אם עכשיו הוא צדיק אז מגיע לו להינצל. אפילו שלאחר מכן הוא ירשיע. ואם כך אז זה סותר את הדרשה הראשונה שאמרנו שהאדם נידון לפי העתיד, כי אם אכן האדם נידון לפי העתיד אז מדוע ה’ לא הרג את ישמעאל כאשר הוא היה צדיק? מדוע הוא הציל אותו אם הוא ידע שהוא עתיד להרשיע? ואם הוא לא היה צדיק אז למה ה’ הציל אותו? זאת שאלה נורא קשה, לפחות עבורי ולדעתי ואשמח לתשובה כמה שיותר מפורטת שאוכל להבין אותה. אני אודה לכם מאוד אם תוכלו גם להוסיף מקורות לתשובה. שאלה נוספת היא, אם הכל נכתב ונחתם בראש השנה (או ביום הכיפורים לבינוניים), אז מה התועלת של האדם להתפלל על משהו אם גם ככה הכל כבר נחתם ביום הכיפורים? האם ניתן לשנות זאת? תודה רבה!

שלום וברכה, שאלת שאלות יפות וטובות. ביחס לשאלה הראשונה, אתייחס תחילה באופן עקרוני ואחר כך ננסה להתבונן יחד במקורותיו של רש"י. העולה מהמקורות הידועים לי הוא שבדרך כלל האדם נידון על פי ההווה (ראה למשל בהלכות תשובה), אך מדברי המדרש על חנוך נלמד שיש לכלל זה גם יוצאים מן הכלל. איננו יודעים בשלמות את דרכי הנהגת ה' ואת כל החשבונות הכרוכים בכל מקרה ומקרה. דבר עקרוני נוסף שיש לזכור בשאלות מסוג זה הוא שדברי חז"ל כוללים דברי מאות ואלפי חכמים במשך כמה מאות שנים, ותמיד יתכן שקיימות גם דעות שונות בעניינים מסוימים. כמו כן לפעמים חז"ל עצמם כשהם מנמקים את הנהגת ה' בנימוקים מסוימים מתכוונים רק להעלות אפשרות, ולא לומר דברים מוחלטים ונבואיים. לאחר הקדמה עקרונית זו ניתן ללמוד מבפנים את מקורותיו של רש"י. כך מובא בבראשית רבה כה א: "אמר ר' אייבו חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע. אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו". ובבראשית רבה פרשה נג "באשר הוא שם, אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר, אמר להם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו". יש שני הבדלים משמעותיים בין שני התיאורים, הבדלים שיתכן והם מרכיב בתשובה לשאלה ששאלת: חנוך לא היה צדיק גמור, אלא כבר בימי חייו היה 'פעמים צדיק פעמים רשע', והקב"ה סילקו מהעולם בתקופה שהיה צדיק. מאידך, אצל ישמעאל לא הוא עצמו עתיד להרשיע אלא בניו, ולאור זאת ניתן להבין יותר מדוע לא מתחשבים בעתיד. ביקשת מקורות, אך איני מכיר מקורות ישירים שעוסקים בהשוואה בין חנוך לאליהו. לעומת זאת רבים התייחסו למקור נוסף בעניין בן סורר ומורה, עליו אמרו חז"ל "אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב', וההשוואה בינו לישמעאל. תוכל לעיין על כך במפרשי התורה בפרשת כי תצא, בעניין בן סורר ומורה. ביחס לשאלתך השניה, הגמרא במסכת ראש השנה טז א שואלת זאת ומציעה שתי תשובות: א. התפילה על חולים שייכת לפי שיטת רבי יוסי, לפיו אדם נדון בכל יום ולא רק פעם בשנה. וכמובן, מכך שחכמים תיקנו להתפלל על חולים נלמד ששיטת רבי יוסי התקבלה. ב. על פי דברי רבי יצחק "יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין", כלומר בכח תפילה מעומק הלב לשנות גם גזר דין (מסתבר שאחרי גזר דין שינוי זה הוא קשה יותר מאשר קודם גזר דין). בהצלחה יעקב