שלום הרב! 1.כתב בעל המסילת ישרים: "והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (פסחים נט, ב): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". ע"כ. האם הכוונה שהאדם יכול להפוך דבר חומרי לקדוש ממש (כמדרגת דבר קדוש) או זה כאילו ברובד הרוחני של החומריות? 2.ידוע בשם בעלי המוסר, שכעס שורשו בגאווה. מאידך אנן חזינן דהרמב"ם (הל’ דעות) מונה 2 מידות שצריך להקצין בהם ולהיות בקצה ואלו: הכעס והגאווה. ולכאורה ק"ק דהרי אם השורש של כעס זה הגאווה אזי מספיק שהרמב"ם היה מדרכינו ללכת לקיצון במידת הגאווה וממילא גם הכעס יהא בקיצון, הלא כן? שבוע טוב ומבורך!

שלום וברכה, איני בטוח שהבנתי את השאלה הראשונה. האם תוכל לפרט מה כוונתך בביטוי 'קדוש ממש' או 'כמדרגת דבר קדוש' ומה כוונתך בביטוי 'הרובד הרוחני של החומריות'? במילים אחרות, לפי המונחים בהם אתה משתמש – תוכל להדגים דברים שהם קדושים ממש? לשאלתך השנייה, זו שאלה יפה מאוד. ההסבר הוא שתיקון המידות יכול להיעשות בדרכים שונות, לפעמים ניתן לתקן את הכעס ואז תתוקן גם הגאווה. במילים אחרות, הרמב"ם בהלכות דעות עוסק בהדרכות מעשיות ולא בהגדרות תאורטיות. כל טוב.