שלום הרב. אשתי רגישה לגלוטן, ובדרך כלל לא אוכלת בכלל לחם ומזונות (לעיתים בודדות אוכלת מעט כוסמין או שיבולת שועל). יש לה לחם ללא גלוטן, מקמח תירס וכדו', וכל הארוחות שלה בנויות על שאר מאכלים ועל הלחם הזה. השאלה: האם במציאות הזו, שכך נראות כל הסעודות שלה, ניתן להגדיר שהיא קובעת סעודה גם בלי לחם? ולדינא: א. האם בסעודת שבת היא צריכה לשתות רביעית יין (כדי שייחשב לסעודת שבת, וכדי שיהיה קידוש במקום סעודה), או שעצם הסעודה המכובדת מספיקה? ב. האם מותר לה להמשיך לאכול סעודה שלישית לאחר שקיעה? ואם היא תאכל זיתים או תשתה יין זה משנה? תודה רבה!

לשואל, שלום וברכה! א. לעניין חובת הסעודה בשבת ודין "קידוש במקום סעודה", מי שלא מסוגל לאכול לחם יכול לצאת ידי חובה במאכלים אחרים שהם סעודתו. כך פסק הגר"ח קנייבסקי שליט"א בשם החזון איש ('צהר' טז עמ' תקלד) , והרחבתי על כך כאן. https://www.yeshiva.org.il/ask/106785 ב. מותר לה להמשיך לאכול לפני ההבדלה. כך עולה מדברי ערוך השולחן (סי' רצט ס"ה): "אם היה יושב ושותה, או אפילו רבים שישבו לשתות, וחשכה - צריכים להפסיק, שאין זה קביעות. ואפילו אוכלים פירות ומגדנות, ונראה לי אפילו אוכלים מזונות, אין זה קביעות, דאם הוא קביעות - היה להם ליטול ידיהם ולברך המוציא! ומדלא עשו כן הוה אכילתם עראי וצריכים להפסיק". מתבאר מדבריו שהקובע לעניין זה הוא שאדם קובע עצמו לסעודה, ובדרך כלל העובדה שלא נטל ידיו מוכיחה שאין כוונתו אלא לאכילת עראי. ממילא, מי שיש לו אילוץ שלא לאכול לחם וזוהי אכילת הקבע שלו מותר לו להמשיך. וראה גם בשמירת שבת כהלכתה פרק נט הערה מז, שהגרש"ז אוירבך זצ"ל היה מסופק בדין זה לגבי האוכל מזונות, האם העובדה שלא נטל מוכיחה שלא קבע; וכל שכן בנידון שלנו. ובשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן לו) כתב שכך הדין לגבי כל מי שאוכל מאכל שיוצא בו ידי סעודה שלישית, וזה לשונו: "ואשר שאל באוכל מיני תרגימא לסעודה שלישית, אם זה נחשב לקביעות להמשיך לאכול אחרי שתחשך... לשון הלבוש שם כתב הטעם דאין צריך להפסיק באכילה כיון דקבע לכבוד שבת נמשך השבת עם קביעתו. וכיון דבנדון דידן רוצה לצאת את דין סעודה שלישית במיני תרגימא, ע"פ המבואר סי' רצ"א, אם כן דינו כסעודת שבת, ושפיר שייך מש"כ הלבוש דנמשך השבת עם קביעתו". אם כן, לאור ההכרעה בשאלתך הקודמת שיוצאים בזה ידי סעודה, ממילא ניתן להמשיך בסעודה זו גם אחרי החשכה.