האם מותר לנקות מסנן מזגן בשבת? האם בעיה בהורדת המסנן והחזרתו? האם בעיה בניקוי המסנן אם הוא עשוי מגומי או סיבי פלסטיק? ואם יש בעייה , האם ניתן להקל בבית כנסת כשציבור המתפללים סובל מחום?

לשואל, שלום וברכה! דין זה שנוי במחלוקת, ולכן בבית הכנסת יש לשאול את רב המקום ולעשות על פי הוראתו. בבית הפרטי, לענ"ד מותר לנקות את המזגן: לפתוח את המכסה, להוציא את הרשתות, לשטוף בעדינות בלי לשפשף, ולהחזיר את הרשת והמכסה. זאת, אם הדבר נעשה לצורך השבת, כאשר מורגש צורך כעת בשיפור זרימת האוויר, ולא לשם ניקיון שוטף גרידא. הרחבה: 1. ניקוי מסנן המזגן כרוך בפתיחת הדלת של המזגן, או, במזגן מיני מרכזי, בהסרת המכסה של פתח השירות. לאחר מכן שולפים את הרשת מהמסילות שבתוכן היא מונחת, מנקים ומחזירים. לפי הידוע לי, הניקוי לא משפיע על עוצמת המזגן וצריכת החשמל ולא מתקן את המזגן באיזשהו מובן, אלא רק משפר את זרימת האוויר החוצה לרווחת הנמצאים בבית. 2. בין המלאכות האסורות בשבת נמנו מלאכת בונה וסותר, כלומר, הקמת בניין או הריסתו. לעניין זה, גם תוספת קטנה למבנה קיים או פירוק של חלק קטן מן המבנה נחשבים כבניין וסתירה. לעומת זאת, פתיחת דלת של בית איננה "סתירה" ופירוק, וכן סגירת דלת איננה "בניין", משום שפעולות אלו הינן שימוש שגרתי בבית. דלת שניכרת ככזו, כגון שיש לה צירים, מותר לפתוח ולסגור אותה בשבת גם אם הדבר נעשה לעיתים רחוקות בלבד (סי' שיג ס"ג ומשנ"ב סקכ"ג). לכן במזגן רגיל, שיש לו דלת עם צירים, אינני רואה כל חשש בפתיחת הדלת. אולם לגבי מזגן מיני מרכזי, שבו ההגעה אל הרשתות כרוכה בהסרה מלאה של מכסה שאין בו צירים, יש מקום להתלבט. 3. בשו"ע (סי' שח ס"י) נאמר: "כיסוי בור ודות אין ניטלים אלא אם כן יש להם בית אחיזה, דאז מוכח שהוא כלי... וכיסוי חביות הקבורות בקרקע לגמרי צריכות בית אחיזה". וביאר המשנה ברורה (ס"ק מב): "אין ניטלים - אף שתקנם ועשה בהם מעשה המוכיח שעומד לכסות או שמשתמש בהם תמיד לזה, דבזה הוסר מעליהם שם מוקצה... אפילו הכי אסור כאן, דכיוון דהם כיסוי קרקעות - הוי כבונה אם מכסה אותם, או כסותר אם נוטל הכיסוי. מה שאין כן כשיש להם בית יד לאחוז בם, מוכח דהוא כלי, ולמשקל ואהדורי עביד, ולא הוי כבונה וסותר. ועיין במג"א שביאר דמה שכתב המחבר 'אינם ניטלים' היינו דאסורים אפילו בטלטול בעלמא, אפילו אם נתפרקו כבר מערב שבת מן הבור... דכיון דהם עומדים ומוכנים לכיסוי קרקעות אינם מן המוכן לטלטל אף שתורת כלי עליהם". הוי אומר: מכסה של בור, או של כלי התקוע בקרקע, אם יש לו ידית אחיזה - הדבר מחשיב את הכיסוי ככלי שמיועד לקחתו ולהחזירו, והדבר מותר. ואם אין לו ידית כזו, הוא נחשב כבניין, והרמתו והחזרתו הם איסור דאורייתא של סותר ובונה, ומלבד זאת כיסוי כזה הוא מוקצה. בפתח מזגן מיני מרכזי, בדגמים שראיתי, אין ידית אחיזה. אם כן לאור האמור יש מקום לומר שהוא לא נחשב ככלי אלא כחלק מהבניין, ואסור להסירו ולהחזירו. למרות זאת, לענ"ד הדבר מותר מהטעמים שלהלן. 4. בשמירת שבת כהלכתה (פרק כג הערה לא וקמו) כתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל ש"בית אחיזה" אינו בדווקא, אלא די בכך שיש למכסה צורה מיוחדת שמקילה על האחיזה בו, או שפתיים בולטות, דינו כמי שיש לו בית אחיזה. ראיה לדבר מדברי הפרי מגדים (סי' שיג, משב"ז סק"ד): "והנה פקק החלון לזמן מרובה, אם עשוי כעין ציר וחקיקה וכדומה [כלומר, או ציר או חקיקה, כמוכח מ"וכדומה"] - אפילו לזמן מרובה שרי; ואם אין כן, אז תלוי לזמן מרובה או לאו". מדברי הפמ"ג למדנו שגם מסגרת שבנויה בהתאמה לפקק ("חקיקה") מועילה להחשיב אותו ככלי, אפילו אם מניחים אותו לזמן מרובה. אם כן, מסתבר שפתח המזגן שבתקרה, שיש לו תופסנים כדי שלא יפול, נחשב כמכסה בעל בית אחיזה, ומותר להסירו ולהחזירו. 5. בתהלה לדוד (סי' שח סקי"ד) התקשה בשאלה מדוע בפקק החלון הותר להוציא ולהכניס אפילו בלא בית אחיזה, ואילו בכיסוי הבור צריך בית אחיזה. והשיב שהפקק הוא רק תוספת ארעית למחיצה קיימת, ואילו כיסוי הבור הוא הגג לכל הבור ואינו רק תוספת לגג קיים. לפי חילוקו, בנדון שלנו אין צורך בבית אחיזה, מפני שפתח המזגן אינו אלא חלק מהתקרה, וביחס למזגן עצמו הוא רצפה ולא אהל. 6. לגבי הרשתות, הן מונחות בצורה מאוד רופפת, ניתנות לשליפה מהירה מאוד, וניכר שנועדו להוצאה מדי פעם בפעם. הלכלוך המצטבר במזגן הוא חלק מובנה במערכת ולא "תקלה". ההנחיה מלכתחילה לרוכשי המזגן היא לנקות אחת לחודש/ לכמה חודשים. לא ניתן לנקות היטב את הרשת בלי להוציא אותה, וגם מבחינת האדם שמנקה זה לא מעשי, כי כל הלכלוך יפול עליו. אם כן, מדובר ברשת שנועדה במפורש להוצאה והכנסה. לכן אין בזה משום סותר ובונה. על דרך משל, זה דומה יותר להוצאת צלחת ממייבש הכלים מאשר להוצאת דלת הבית מהצירים. 7. אציין לכמה דוגמאות דומות לכאורה שבהן נאמר בשולחן ערוך ונושאי כליו ובפוסקי זמננו שיש איסור בונה, ואת החילוק בינן לבין הנושא שלנו: א. דלת לול של תרנגולים אסור ליטול ולהחזיר, משום בניין וסתירה, אפילו כאשר יש לו בית אחיזה, ואילו כיסוי בור ודות מותר כשיש לו בית אחיזה (שו"ע סי' שח סעיפים ט-י). בפרי מגדים (משב"ז סק"י, מובא במשנ"ב ס"ק מ ומג ושעה"צ סקמ"ו) מסביר את סיבת ההבדל, שהכיסוי מונח ללא משהו שמחזיק אותו, ולכן איסורו רק מדרבנן, משום שנראה כבונה, והתירו כשיש היכר שזהו כלי. לעומת זאת דלת הלול מוחזקת בצירים, והוצאתה מהצירים היא סותר ממש, ולכן אין תועלת בבית אחיזה להיכר. במקרה של המזגן המרכזי, נראה שהתופסנים שמחזיקים שקולים להנחה גרידא, כי הם לא מהדקים את המכסה אל התקרה אלא נועדו רק לכך שהמכסה לא יפול, והזזתם הצידה קלה מאוד. ב. לגבי פקק החלון כתב המגן אברהם (סי' שיג סק"ז) שאם הוא עשוי להיפתח רק לעתים רחוקות הרי זה אהל קבע. אולם בפרי מגדים (משב"ז שם סק"ד) ביאר, כאמור, שזה דווקא בפקק שלא עשוי בהתאמה מיוחדת לחלון, ואילו כאשר הוא מעוצב עם חקיקה מיוחדת שמלמדת שזהו ייעודו מותר להשתמש בו אפילו לעתים רחוקות. ג. לגבי המכסה של הקופסה מעל החלון שבה נמצא התריס כשהוא מגולל, כתב בשמירת שבת כהלכתה (פכ"ג סל"ח) שאסור לפותחו ולהחזירו בשבת. כמו כן אסור להוציא חלון מהמסילות שבתוכן הוא זז ימינה ושמאלה (שם סל"ז). הסיבה לכך היא שאלו דברים שלא מוציאים אותם אלא במקרה מיוחד של תקלה. לעומת זאת הלכלוך המצטבר במזגן הוא חלק מובנה במערכת ולא "תקלה", כאמור. בניגוד לחלון, שניתן לנקות אותו גם בלי להוציא אותו מהמסגרת שבה הוא נמצא, את רשת המזגן לא ניתן לנקות היטב בלי להוציא אותה. ד. תקרה אקוסטית שעשויה ריבועים (מצמר סלעים וכדומה) שמונחים באופן רופף על גבי רצועות מתכת, אסור להרים אותם בשבת. אין להן בית אחיזה, וגם מניחים אותן על דעת שיושארו כך לתמיד. 8. אציין לספרים שראיתי שדנו בזה: בספר 'ברית הלוי' (ח"א עמ' ע) צידד להתיר. בספר 'תפארת השבת' (מוקצה, עמ' קנט) כתב בקצרה שהרשת עשויה כך שאין זה ניכר שהיא עשויה להסרה, ולכן חשש בזה משום איסור בונה. אולם לענ"ד הקלות שבה ניתן לשלוף אותה מלמדת להיפך, וזהו דבר ידוע לכל משתמש העושה זאת מדי פעם. הרב שלמה זלמן גרוסמן שליט"א ('עטרת שלמה' ח"ג עמ' מד-נ) הרחיב לבאר (אות א-ו) מדוע אין איסור מוקצה בהוצאת הרשת עם האבק שעליה ואין איסור בניעורו. אך לבסוף (אות ז-ח) כתב שיש בזה משום איסור סותר ובונה, מפני שמקובל להוציא את הרשתות רק לעיתים רחוקות, אחת לכמה חודשים. בעניין זה חילק בין רשתות שמונחות בצורה רפויה לבין "רוב המסננות" שמחוברות במסילה או בתופסנים, או שנמצאות בתוך המזגן, שבהן הדבר אסור לדעתו. הוא מדמה זאת לדלת עם צירים, שאסור להוציא אותה מהם אפילו כאשר אינה תקועה בחוזקה וקל להוציא אותה מהם (חזו"א מועד סי' נ סק"י, ועיין פמ"ג סי' שיג א"א סקי"א). אינני מבין את הדימוי, לאור העובדה שכאן המתקן מיועד מראש לכך. 9. בכל הספרים שראיתי לא התייחסו לניקוי המסנן כאל "תיקון כלי", ולא בכדי. מכמה טעמים אין זה תיקון: א. מדובר על מזגן שפועל, אבל יעילותו נמוכה בגלל הלכלוך שהצטבר עליו ומפריע לזרימת האוויר. הדבר דומה לכיור שנסתם במקצת, שגם לדעת הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח"ה או"ח סי' לג), שסובר שפתיחת סתימה היא תיקון האסור בשבת (בניגוד לדעת השמירת שבת כהלכתה), מותר לשחרר סתימה חלקית ולשפר את פעולת הכיור. ב. מדבריו במקום אחר (שו"ת מעין אומר ח"ב עמ' קסג) מתברר שהתיר לשחרר כיור אפילו מסתימה מלאה אם היא מחומר שקל להסרה ללא מאמץ. אם כן קל וחומר לאבק הנדון כאן. ג. יש לצרף לזה את סברת המנוחת אהבה (פכ"ד סעיפים כח-כט) שאין איסור תיקון כלי בהסרת לכלוך חיצוני שדבק בו. ד. השיקול שהוזכר כבר, שמדובר בפעולה תדירה ולא נדירה ואינה בגדר "תקלה", משמעותי גם לעניין זה. כך כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' מ) לגבי כיור שנסתם: "אם הוא דבר מצוי - אין זה עניין קלקול ותיקון". 10. לגבי ניקוי הרשת, יש לעשות זאת בלא שפשוף, כדין אריגי פלסטיק (שש"כ פי"ב סמ"ה). 11. תשובה זו נכתבה בהתייעצות עם כמה תלמידי חכמים, אם כי לא כולם הסכימו למסקנתה.