אני מבקש לשאול מדוע לא נשמע קולם של רבני הציונות הדתית כאשר מתקיפים את החרדים בנושא הדרת נשים, כפי שאירע לאחרונה, כאשר הרב פירר נאלץ לבטל אירוע התרמה לאירגון שלו רק בגלל שהוא נאמן להלכה ומבקש לקיים את התורה ולא לשמוע שירת נשים. אני כאדם שנמצא בין שני המחנות, תמה לפעמים האם איננו - הציונות הדתית - משלמים מס יקר מדי למדינה בדמות ההתנערות מכל מאבק חרדי, כי בנושא הזה אנחנו מוותרים על תמיכה בהלכה היהודית. מותר לנו לומר ברורות ששירת נשים היא אסורה, בפרט כשמדובר בזמרות שמופיעות על הבמה לא רק בשירה אלא בתנועות וריקוד וכו', דברים שכל אדם דתי מבין שיש בהם בעיה הלכתית בלי קשר ל"הדרת נשים"! האם לא הגיע הזמן שרבני הציונות הדתית ישתתפו גם כן במחאה נגד המסיתים, ויסבירו בקול גדול ורועם שלא מדובר בהדרת נשים אלא בנאמנות להלכה נטו ואין בכך שום פגיעה וזלזול בנשים? אשמח לקבל תשובה לפנייתי זו שנשלחת אליכם במלוא הכנות והכבוד והצער.

שלום וברכה! השאלה שלך נשלחה בעקבות שאלה קודמת, כאשר שתי השאלות תוקפות את רבני הציונות הדתית משני כיוונים מנוגדים: השואל הקודם שאל מדוע רבני הציונות הדתית אינם יוצאים כנגד תופעות שקיימות בשולי הציבור החרדי, תופעות של החמרה יתרה בצניעות תוך שימוש לעיתים בדרכים פסולות; ואילו אתה שואל מדוע רבני הציונות הדתית אינם יוצאים כנגד תופעות שקיימות בציבור החילוני, קולות שמנסים לפגוע בשמירת הלכות הצניעות תוך כפייה של נורמות חילוניות על הציבור הדתי. ובכן, לשתי הטענות המנוגדות ישנה תשובה משותפת: כפי שהוסבר בתשובה הקודמת, מחאה מטרתה לתקן ולחנך, ואם אין במחאה תיקון או חינוך אין בה טעם. ממילא, אין טעם שרבני הציונות הדתית ייצא במחאה כנגד אנשים מן הזרמים הקיצוניים בציבור החרדי שאינם מתחשבים בדעתם של רבנים דתיים-לאומיים, וגם אין טעם שייצאו במחאה כנגד חילונים שאינם מתחשבים כלל בדעתם של רבנים. אכן ישנה חשיבות להשמיע את דעת התורה בעניינים שעל הפרק, אך לא בהכרח רבנים הם שצריכים לעשות זאת, ולאו דוקא באופן של מחאה ו"קול גדול ורועם". ישנם אנשי עט ותקשורת יראי שמיים שאמונים על הסברה נאותה, והם מפרסמים אמירות המציגות את עמדת התורה בענייני השעה. כמובן ישנם גם רבנים שמתמחים בהסברה כזו. הסברה כזו לא נועדה לאוזניהם של הקיצונים שאינם פתוחים להקשיב, אלא נועדה לציבור הרחב, שלעיתים תוהה לגבי עמדת התורה בעניינים אלה וזקוק להסבר מדוע הטענות על הדרת נשים בהקשר זה אינן מוצדקות. סוג כזה של אמירות בהחלט נשמע בציבור הדתי-לאומי, על ידי כותבים שונים וגם על ידי רבנים, שהצדיקו את עמדתו של הרב פירר ושללו את הניסיון לכפות עליו את העמדה החילונית. אם אתה מצפה שגדולי הרבנים יוציאו קול קורא בעקבות אירוע מסוג זה – כמדומני שגם בציבור החרדי לא היתה לאירוע זה ודומיו התייחסות של גדולי הרבנים, אלא הדיון הציבורי התנהל על ידי פוליטיקאים ואנשי תקשורת שהסבירו את עמדת התורה על פי דרכם. מבחינה זו, איני רואה הבדל מהותי בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי.