לכבוד הרב המשיב שליט"א, שלום וברכה. א. בשו"ע ריש סימן רע"ה אין פולין את הכנים וכו', למה אין הכינה בכלל מוקצה מחמת גופו? ב. האם אפשר להתיר סרוק השער בשבת, כהיום שאין מתכוונים אנשים להשיר נימין, ובדרך כלל לא הוי פסיק רישיה? ג. בשו"ע סימן ש"ח כתוב שאם רוצה להעביר את הקליפין ועצמות מעל השלחן צריך לקחת את הטבלא ואסור להגביהם ביד, אבל כמדומני שלא ראיתי נוהגים כן, אלא נוטלים וזורקים אותם לאשפה בידים, מה ההיתר לזה? בכבוד,

שלום וברכה לשואל היקר! א. אכן נראה שדין הכינה והפרעוש כמוקצה מחמת גופו, אך אין הדבר סותר למה שנפסק בשו"ע (רע"ה א', ושט"ז ט') כיון שבמקום צער שכזה, לא גזרו חכמים על איסור מוקצה. ב. מדברי חז"ל (נזיר מב. ובשבת פא: ובראשונים שם) משמע שסירוק תמיד נחשב מתכוון או משום דהוי פסיק רישא. ומדברי מרן הב"י (סו"ס ש"ג) משמע שנקט כטעם השני שיש בכך פסיק רישא ואף שאינו מתכוון אסור, ודחה את הסוברים דהוי פסק"ר דלא ניחא ליה. והמ"ב (סקפ"ה) נקט כב' הטעמים, עיין שם. ולכן בכדי להתיר צריך שלא יהיה מתכוון וגם שלא יהיה פסיק רישא. למעשה אם יש צורך לסדר מעט את השיער, יש לקנות מסרק או מברשת שהסיבים שלהם רכים, שאין בשימושם חשש לתלישת שיער, וגם סירוק השיער יעשה בעדינות ובקצרה. ונכון לייחד מברשת מיוחדת לשבת כדי שלא יהיה חשש של מוקצה או עובדין דחול (ראה שש"כ פי"ד מ"ד ע"פ המ"ב ש"ג ס"ק פ"ז). ג. הציבור סומך על כך שנחשב הדבר ל"גרף של רעי", במיוחד בימנו שרבים איסטניסטים ללכלוך קליפות ושיירי אוכל. והרי גרף של רעי ניתן להעבירו לפח אפילו בידיים בלא צורך לנער את המפה וכדומה (מ"ב ש"ח ס"ק קט"ו, שש"כ כ"ב הערה קי"א). בברכת השבת,