יש לנו 3 ספרים שיש בהם כל מיני מאמרים/פרשנויות/הגיגים של פרופסורים שונים, חלקם או רובם לא דתיים כלל, על היהדות - למשל על התפילה, על פרשות השבוע, וכדו’. לא קראנו את הספרים (קיבלנו אותם במקרה), אבל ראינו שיש בהם גם ציטוטים של פסוקים. לדוגמה - אחד הספרים הוא "דרישת שלום". הספרים האלה לא מתאימים לנו מבחינה דתית. האם יש לזרוק אותם או לשים בגניזה?

לשואלים, שלום! אינני מכיר את הספר שהזכרתם, ואשיב באופן כללי. א. ספרים עם תוכן של כפירה - אסור לקרוא, פרט לבן תורה שלומד בו לצורך מוגדר כגון "דע מה שתשיב", ומומלץ לעשות זאת על פי הדרכת תלמיד חכם המכיר את הלומד (עיינו שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף ח וברכי יוסף שם סק"ט). ב. מה לעשות עם הספר? בגמרא נאמר שספר תורה שנכתב על ידי כופר אין בו שום קדושה ואף יש לשורפו. אולם בימינו, כאשר הספרים מודפסים ממילא בבתי דפוס ולא ישירות על ידי הכותבים, הדבר מפחית הן מחומרת קדושת הספרים הקדושים והן, להבדיל, מחומרת העניין של ספר שנכתב לשם כפירה שטעון שריפה. לכן יש לגנוז אותם, בפרט אם בספר יש גם מאמרים טובים, ועדיף לגנוז בתוך שקית נפרדת, כך שלא יהיו צמודים בגניזה לספרי קודש (שבט הלוי ח"ג סימן קמה; 'גנזי הקודש' פרק ח סעיף ד). ג. ספרים של דברי תורה שנכתבו על ידי אנשים יראי שמיים (כלומר, שאינם עוברים במזיד עבירה הידועה לכל כאיסור) - יש לנהוג בהם קדושה וכבוד, גם אם התוכן אינו לרוחכם. אין לבזות אותם, ואפשר למוסרם למישהו או להניחם בגניזה.