שבוע טוב ומבורך! אני לא בטוח בוודאות מאיפה להמשיך את התפילה, אם נניח הייתה עצירה כלשהי אני יכול לקרוא מתחילת הפסקה? האם זה משתנה אם יש בקטע ברכה או לא? אני יכול לקרוא מאחרי הברכה. אם בכל הקטע הנוכחי עד לאיפה שהגעתי לא הייתי מרוכז אז כדאי לחזור?(כאשר בנוסף הייתה גם עצירה ואני חושב שאני יודע איפה אני נמצא אבל לא בטוח) תודה רבה!

שלום עליכם אדם ש'ריחף' בברכה ומצא עצמו במקום מסוים, יכול לסמוך על החזקה שהתפלל כסדר עד לכאן. (ע''פ גמ' בברכות ושו''ע סד,ד) במקרה ויש סיבה לחשוש לדילוג ברכה כגון שיש מילים דומות בשני מקומות והוא נמצא במילים אלו ולא יודע לאן להמשיך או שסתם הוא 'נתקע' ולא יודע היכן הוא בכלל , תלוי הדבר. אם מסופק בק''ש או בתפילת שמונה עשרה – חוזר למקום שברור לו שעד שם ודאי אמר. אם מסופק בברכות ק''ש– חוזר מספק למקום המאוחר יותר (הכלל הרגיל של 'ספק ברכות להקל'). כשלא מדובר בברכה אלא בפסוקים או בקטע תפילה כמו קרבנות ,עלינו לשבח וכדומה – מסברא יכול לחזור לקטע הראשוני. כשאמר הכל כהוגן אך לא כוון – לא יחזור (פת''ש נא,ו 56). ישתדל מכאן ואילך לכוון כפי יכולתו. למעט פסוק ראשון של ק''ש שצריך לחזור כשאמרו ללא כוונה (משנ''ב סא,כב). מחלוקת לגבי 'ברוך, שם כבוד...' של ק''ש אם צריך לחזור כשלא כוון בו (עיין מג''א סא,יא ובביאור הלכה 'אחר'). לגבי ברכה ראשונה בתפילת שמונה עשרה – אמנם השו''ע קא,א הורה לחזור כשלא כוון ב'אבות'. אך הרמ''א שם כתב שבימנו לא חוזרים ('והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור') וכך למעשה סוברים גם הרבה מפוסקי ספרד שהמנהג הוא שאין לחזור בשל חוסר כוונה (ברכי יוסף קא,ב. יבי''א או''ח חלק ג, ט-י). מקורות והרחבה אדם ש'ריחף' בברכה ומצא עצמו במקום מסוים, יכול לסמוך על החזקה שהתפלל כסדר עד לכאן. כך מובא בגמ' ברכות דף טז עמוד א אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרבי יוחנן: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה, ... אמר ליה רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם, אבל פתח בלמען ירבו ימיכם - סרכיה נקט ואתי. כך פסק גם שו''ע סד,ד (מובא לשונו לקמן) במקרה ויש סיבה לחשוש לדילוג ברכה כגון שיש מילים דומות בשני מקומות והוא נמצא במילים אלו ולא יודע לאן להמשיך. דוגמא לדבר - המברך ברכות ק"ש, והוא נמצא במילים 'הא-ל הגדול הגבור והנורא ומסתפק אם הוא בברכת יוצר או בברכת אהבת עולם. הדין משתנה בין מקומות שונים בתפילה. מסופק בק''ש: מובא בגמ' ברכות דף טז עמוד א אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרבי יוחנן: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה, באמצע הפרק - יחזור לראש, בין פרק לפרק - יחזור לפרק ראשון, בין כתיבה לכתיבה - יחזור לכתיבה ראשונה. אמר ליה רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם, אבל פתח בלמען ירבו ימיכם - סרכיה נקט ואתי. יוצא מהגמ' שבק''ש מחמירים לחזור למקום קדום יותר . לחזור למקום שברור שעד שם ודאי אמר. אמנם יכול לסמוך על הרגל לשונו שאם אמר 'למען ירבו' אז כנראה הגיע לשם. כך פסק השולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סד סעיף ד היה עומד בוכתבתם, ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שנייה, חוזר לוכתבתם שבראשונה. וה"מ שלא התחיל למען ירבו ימיכם, אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם אין צריך לחזור, דסירכיה נקט ואתא. מסופק בתפילת שמונה עשרה: מובא בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ה הלכה ג 'ר' חלבו רב חונה בשם רב טעה בשלש ברכות הראשונות חוזר בתחילה בשלש ברכות האחרונות חוזר לעבודה טעה ואינו יודע איכן טעה חוזר למקום הברור לו' מבאר הפני משה שם 'חוזר למקום הברור לו. למקום שיודע בודאי שאמר לאותה הברכה ומשם ואילך יתחיל' כלומר – גם בשמונה עשרה כמו בק''ש מחמירים לחזור אחורה למקום שברור לו שעד שם ודאי אמר. כמו''כ שלש ברכות ראשונות הן כמו יחידה אחת וכך הדבר בשלוש הברכות האחרונות . נפק''מ שצריך לחזור לתחילת היחידה. [לתחילת שמונה עשרה /לברכת רצה]. לכאורה קשה – ספק דרבנן לקולא והרי שמונה עשרה היא מדרבנן. א''כ צריך להקל ולא לחזור אחורה כ''כ? עונה ע''כ בשו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן ט '(ב) ונראה דה"ט הירושלמי והפוסקים הנ"ל, משום שאם ימשיך מן המקום הברור לו שלא אמרו עדיין, מכח הספק, עדיין לא ניצול מחשש ברכות לבטלה, שהרי יתכן שעוד לא אמר את הברכות המסופקות. ונמצא שבזה הוא מדלג אותם, וכל שדילג איזה ברכה מן התפלה לא יצא י"ח. וכדאיתא בטוש"ע /או"ח/ (סי' קיט ס"ג) שאם דילג או טעה בברכה א' מן הברכות האמצעיות, א"צ לחזור אלא לראש הברכה שטעה או דילג, ומשם יחזור על הסדר. ע"כ. נמצא שדילג לא עדיף מטעה, ואם לא נזכר עד שסיים תפלתו, ודאי שחייב לחזור ולהתפלל, שלא יצא י"ח תפלה, ונמצא למפרע שבירך ברכות לבטלה. ומש"ה כשמסופק אם דילג לא שייך לומר ספק ברכות להקל, דאדרבה זיל לאידך גיסא, שכל ברכות שיברך מכאן והלאה אפשר שיהיו לבטלה, אם באמת דילג. וניצול מן הפח ונלכד בפחת. ועוד שעי"ז כל הברכות הראשונות שבירך כהוגן ג"כ יהיו לבטלה למפרע, אם באמת דילג. משא"כ כשיחזור על הברכות המסופקות כל הברכות שלפניהם נתקיימו למפרע.... ומוכח להדיא דבתפלה לא אמרינן סב"ל, אפילו בספק שקול. בין בספק דמציאות ובין בספקא דדינא. ומשום שאם ימשיך בתפלתו לא פלט ג"כ מדין ברכות לבטלה, משא"כ כשיחזור ירויח עכ"פ שתפלתו בידו. '. כלומר – חוששים שמא דילג את הברכות ואז לא יצא י''ח תפילה ונמצא שהברכות שברך עד כאן והברכות שיברך מעתה עד סוף שמונה עשרה תהינה לבטלה. לכן מחמירים עליו לחזור על המסופקות. כך פסק גם בנו בילקו''י קז,ג. אמנם החיי אדם מעלה אפשרות אחרת ונשאר בצ''ע. כך לשון החיי אדם חלק א כלל כד סעיף כא 'המתנמנם בתפלתו או מסיבה אחרת ואינו יודע באיזו ברכה עומד, אם בג' ראשונות, חוזר לראש התפלה. ואם בג' אחרונות, חוזר לרצה, דג' ראשונות וג' אחרונות נחשבות כברכה אחת. אבל אם עומד באמצעיות, נראה לי דמתחיל מברכה שיודע בודאי שלא אמרה. אבל מה שמסתפק, אין צריך לחזור, וצריך עיון: אך רבים חלקו עליו. עיין בפסקי תשובות קיט,ה הערה 35. מסופק בברכות ק''ש שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן ט (יד) והנה בדין המסופק בברכות ק"ש, כשעומד בהאל הגדול הגבור והנורא, אם הוא בברכת יוצר או אהבת עולם, שכתב הגו"ר =הגנת ורדים= (כלל א סי' יא) דסב"ל, ואינו חוזר אלא לאהבת עולם. היה מקום להעיר ג"כ דאכתי לא ניצול מחשש ברכה לבטלה, שהרי אפשר שהוא עומד בברכת יוצר, וכשהניח אותה והתחיל אהבת עולם, הרי שינה ממטבע שטבעו חכמים, שפתח בברוך ולא חתם בברוך. ולא יצא י"ח ברכת יוצר. וכמ"ש בחי' הרשב"א (ברכות מ:). וע"ע בשו"ת זכור ליצחק הררי (סי' נא). ע"ש. וא"כ הואיל ולא פלט מדין ברכה לבטלה, עדיף טפי שיחזור לברכת יוצר, ויי"ח כל הברכות. ובאמת שכבר הבאנו לעיל (אות ג) ד' הנוב"י שכ' כיו"ב. אכן (שם אות ד) נתבאר שאין כן דעת כמה פוסקים, ומהם הרמב"ן במלחמות (בר' יב.), והרא"ש והטור וסתם מרן בש"ע /או"ח/ (בסי' קפז). וכן במשנ"ב (סי' סח סוף סק"א) הביא ד' הגר"א, שאף הרמב"ם חזר בו, וס"ל דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף הברכה כדינא מ"מ בדיעבד יצא, וכסתם מרן בש"ע (ר"ס קפז). ע"כ. ואפשר שכ"ה ד' הגו"ר הנ"ל. ... ובעיקר הדין דברכות ק"ש, ע' במטה אפרים ארדיטי (בתשו' סי' ב, ד"נ ע"ב), ובשו"ת פרי הארץ (סי' ג), ובשו"ת קול אליהו ח"ב (סי' ד), שפסקו שחוזר לברכת יוצר. אך שאר האחרונים הסכימו להגו"ר דסב"ל. וכ"פ בבא"ח (פ' שמות או' ד). ובכה"ח (ס"ס נט). ... ולפמש"כ תליא באשלי רברבי, שלדברי רשב"א שכל שאינו חותם הויא ברכה לבטלה, יש לדון שצריך לחזור לברכה א'. (בצירוף הטעם שכ' המט"א והפרה"א שכל שעדיין לא קרא ק"ש, חוזר וקורא בברכותיה. ע"ש.) אולם נראה דרבו החולקים עליו. ... (טו) וחזי הוית לה' קדשי דוד חסאן (סי' תקפב) שנסתפק, במי שמצא עצמו בעשי"ת עומד באמירת בא"י המלך, ולא ידע אי קאי בהמלך הקדוש או בהמלך המשפט. והעלה דסב"ל אף בתפלה, וגומר המלך המשפט. ול"ד למסופק בוכתבתם דשאני ק"ש דאורייתא, א"נ שאני הכא שיש הפסד דחיישינן לאיסור ברכות לבטלה. ע"ש. והגאון בעל שרשי הים ח"א (ד"ל ע"ד) כ' להשיב על דבריו, ופשיטא ליה שצריך לחזור להמלך הקדוש, משום דבתפלה דרחמי היא, לא שייך האי כללא דסב"ל. שהרי ספק התפלל חוזר ומתפלל. ... ושו"ר בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (חאו"ח סי' יב), שנשאל בנידון במהרה בימינו הנ"ל, ... ורצה לדמות זה לההיא דהגו"ר הנ"ל גבי ברכות ק"ש ... אולם זאת יש לחלק, דלא דמי לברכות ק"ש, דברכת יוצר אף שלא חתם בה יצא בדיעבד, כיון שאמר בה שם ומלכות בפתיחה, וכנ"ל (באות יד). ומש"ה שייך לומר דסב"ל, וחוזר רק לאהבת עולם. משא"כ בתפלת י"ח דלא שייך סב"ל, שאם ידלג איזו ברכה הויא כל תפלתו ברכה לבטלה, וכנ"ל. מש"ה נראה שיצטרך לחזור לברכת המינים. ועי"ל דל"ד לברכות ק"ש, ע"פ מ"ש (בברכות יא:) שברכות אין מעכבות זו את זו. ואף על פי שדחו שם הראיה, מ"מ כן נראה עיקר לדינא, כמו שהעלה המאירי שם (די"ד ע"ד). וע"ע בחי' הרשב"א (שם). ובב"י (סי' ס). ע"ש. ומש"ה שפיר אמרינן סב"ל. משא"כ בתפלה שהברכות מעכבות זא"ז. ואם ידלג יהיו כל ברכותיו לבטלה, וכעין מש"כ בתי' הא'. ומש"ה לא שייך לו' סב"ל. ... כלומר – לפי הרב יבי''א שהדבר נתון למח' בעניין ברכות ק''ש ויש הסוברים שיצא י''ח גם אם לא סיים את הברכה [די שאמר את הפתיחה בשם ומלכות] , לכן מספק ברכות לא יחזור למקום הראשון אלא למקום המאוחר יותר. [לא כמו שינהג בק''ש ובתפלת עמידה].וכך פסק בילקו''י נט,מא שיחזור לאהבת עולם ולא לברכת יוצר. גם באשי ישראל פרק יז,יג פסק לחזור לאהבת עולם [אמנם לתחילת הברכה]. [הלכה ברורה נט,יז לא פסק כן אלא פסק לחזור לברכת יוצר אור]. בהצלחה רבה שנזכה תמיד להיות בישוב דעת ובשמחה וממילא כל הברכות והתפילות יהיו בריכוז ובלב שמח.