שלום לכבוד הרב. האם יש בעיה ליטול ידיים בין נט"י שחרית ובין לסעודה ליטול על גבי יד רטובה? כלומר לשטוף את היד מהברז ולאחר מכן ללא ניגוב ליטול בכלי כדין על גבי הרטיבות שביד? האם נטילה כזו מועילה? או שמא כיון שהמים טמאים אז צריך לנגב ולייבש קודם את הידיים ורק לאחר מכן ליטול?

שלום וברכה לשואל היקר! אם לאחר שאתה רוחץ את ידיך אתה נוטל כמנהג רבים שנוטלים ג' פעמים כל יד (יותר מרביעית מים 86 סמ"ק), ויש לכך גם טעם ע"פ סוד - אין כל חשש שנטמאו המים. אולם אם נוטלים בפחות מרביעית (לא מצוי כל כך) או שאתה נוטל פעמיים, יש בכך מחלוקת הפוסקים אם צריך לנגב לפני הנטילה את הידיים הרטובות, ולמעשה הכרעת רוב הפוסקים, שאין צורך לנגב לפני הנטילה. מקורות והרחבה: כתב מרן השו"ע (קס"ב סע' ב') ע"פ התוס' (חולין קז): "הנוטל ידיו, שופך עליהם קצת מהרביעית להסיר מהם הלכלוך וכל דבר שחוצץ, ואח"כ שופך עליהם פעם שנית, וגם אלו המים טמאים, אח"כ שופך עליהם פעם שלישית טהר המים שעל גבי הידיים. ואם אין בידיים לכלוך ודבר החוצץ שופך על שתי ידיו רביעית בבת אחת ואין צריך מים שניים". וכתב המ"ב (שם סקי"ז), שאף שצריך רביעית מים לשתי ידיו, מכל מקום אם היו ידיו מלוכלכות קצת ויש לו רק רביעית, יכול להשתמש מעט ברביעית להסיר את הלכלוך, ואח"כ ליטול עם מה שנשאר, וביאר במ"ב (שם סקי"ט) ע"פ הלבוש, שאין בכך חיסרון במים, ולא אומרים שנפחת משיעור רביעית, כיון שהשימוש הראשוני במים היה לצורך טהרת הידיים (ועי' בבה"ל ד"ה קצת). והנה אם באנו לדון במקרה שנוטלים בכמות גדולה של יותר מרביעית לאחר רחיצת הידיים מלכלוך, נראה שאין בכך כל חשש של טומאה מהמים הראשונים, וכמו שהוסיף הרמ"א (שם) ע"פ הסמ"ג והרא"ש: "והוא הדין אם היו לו מים רבים, רוחץ תחילה מעט כדי להסיר הלכלוך ואח"כ שופך רביעית כאחד ואין צריך מים שלישים וכו'". ואם כן מדבריו עולה בפשטות, שהוא הדין בנידון שאלתנו. וכתב המ"ב (סקי"ט) שהטעם שכתב השו"ע שגם המים השניים טמאים, הוא משום שבמסכת ידיים מבואר שהנוטל ידיו צריך לשפוך שתי פעמים על ידיו, כיון שמים הראשונים מטהרים הידיים אבל הם עצמם טמאים כיון שנטמאו בנגיעתם בידיו, והשניים מטהרים אותם. אלא שבב"י כתב בשם כמה פוסקים שכל האמור הוא דוקא אם לא שפך רביעית מים בבת אחת על שתי ידיו, אלא שפך מקצת על זו ומקצת על זו, או שנחסר מהרביעית להעברת הלכלוך וכאמור לעיל, אבל אם שפך רביעית, אין צורך במים שניים לטהרם. ובבה"ל (ד"ה הנוטל ידיו) כתב שמכך שסתמו הפוסקים ולא כתבו שצריך לנגב את הידיים בין המים שניתנו להסיר את הלכלוך למים השניים, משמע שאין צריך ניגוב ביניהם, וכתב שכן פשוט לדעת מרן, וגם לשיטתו (המ"ב בעצמו) הסובר שהעברת הלכלוך זהו רק הכנה לנטילה, וז"ל: "ולא מבעיא לדעת השו"ע והלבוש, דזהו מכלל הנטילה גופא, בודאי אין מחייב לנגב בינתיים, ואפילו למה שכתבנו לקמה דזהו רק הכנה לנטילה, גם כן נראה דלא נטמאו המים ע"י זו הנטילה דיצטרך בשביל זה לנגבם, דהוא דומה למה שכתוב בסימן ק"ס סוף סעיף י"א, דהנוגע במים קודם נטילה לא נפסלו המים, וכעין זה כתב הלחם חמודות והובא במג"א". אולם החזו"א (או"ח סי' כ"ד סק"כ) חלק כל דבריו והצריך לנגב את הידיים בין לבין, כיון שהמים הראשונים אינם באים לטהר את היידים אלא להסיר את הלכלוך, ואם לא ינגבם ישובו המים הראשונים ויטמאו את המים השניים, אולם אף לדעת החזו"א אם לאחר הסרת הלכלוך שטף את הידיים במים נוספים המועילים בתורת נטילה, באופן זה אף המים ששטף בהם את ידו נחשבים חלק מהנטילה ונטהרים במים השניים. אך למעשה כתב שראוי להחמיר ולנגב, כדי להפריד את השטיפה הראשונה מנטילת הידיים. וכן משמע מכמה פוסקים שכתבו להחמיר בזה, וכמו שכתב בעל התניא (בסידורו דיני נטילת ידיים אות ו'): "ויזהר לקנח ונגב המים יפה מהיד קודם נטילה כי הם מים טמאים ויטמאו מי הנטילה", וכן משמע בפוסקים המובאים בשעה"צ (קס"ב סקמ"א), הפתחי תשובה, והשלחן שלמה, שלכתחילה יש להזהר שיהא אוזן הכלי נגוב לגמרי, כדי שלא יחזרו ויטמאו את הידיים. ונראה מדבריהם שאף שנוטל פעמיים כשיעור, חוששים שהמים השניים מעבירים רק את טומאת המים הראשונים שבאו מכח נטילה, ואינם מעבירים את המים שלא באו מכח נטילה (ראה שו"ת ארץ צבי ח"א סי' ל"ה, וחזו"א שם). אולם כאמור מעיקר הדין, אין צורך להחמיר בזה, וכן הכרעת רוב הפוסקים, וכסתימת השו"ע והפוסקים, וכמו שכתב במ"ב ובבה"ל לעיל. וכאמור לדעת מרן השו"ע, טעם ג' נטילות הוא כיון שהפעם הא' היא להסיר את הלכלוך ודבר החוצץ, ופעם ב' לטהר הידיים, ופעם ג' להסיר את המים השניים מעל ידיו, אם כן אם ידיו נקיות מספיק ב' נטילות. אלא שע"פ סוד אין חילוק בין אם ידיו נקיות, ובכל אופן יש ליטול ג"פ על כל יד, ואפילו נטל רביעית בבת אחת או הטביל ידיו בכל זאת זריך ליטול ג"פ (עיין סידור הרש"ש, ואף שלדעת האריז"ל בשער המצוות משמע פעמיים, מכל מקום נאמן הרש"ש שכן דעת האריז"ל, בא"ח שמיני אות ד', וכה"ח שם סקי"ב, וסקי"ד). ברכת ה' עליכם,