בליל הושענה חברי נרדם בשעת הלימוד האם עליי להעירו בכדי שילך לישון בסוכה

בספר הרחבות לפניני הלכה -סוכות פרק ז' ישנה התייחסות לסוגיא זו וז"ל- "כתב בבא"ח האזינו ח, שאם רואה את חבירו מתנמנם בבית הכנסת בעת קריאת התורה וכיוצא בזה, צריך להעירו שהרי אפילו שינת ארעי אסורה מחוץ לסוכה. וכך דעת הרב אלישיב (שבות יצחק עמ' ד), והוסיף שאפילו מי שרגיל בכך אסור, כי לא אומרים על שינה 'תשבו כעין תדורו', כי שינה לעולם חייבת סוכה. וראיה לכך מהרמ"א יו"ד שעב, א: "כהן שהוא ישן ונמצא מת עמו באוהל, צריכים להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא משם". וכך הורה הרב קנייבסקי (סוכת חיים עמ' שמג), שאפילו אם הוא אביו מצוה להעירו. ובחזו"ע עמ' רא כתב, שטוב להעירו בנחת שילך לישון בסוכה, כי אם צריך להעירו בתקיפות, הרי שהוא מצטער ופטור. כיוצא בזה כתב בהל' חג בחג ח"ב עמ' לד, שמסרו בשם מהרי"ל דיסקין, שאין להעיר את מי שנרדם מחוץ לסוכה, הואיל והוא מצטער. לעומת זאת, בהגהות רא"מ הורוויץ (בסוף ש"ס וילנא) הקשה למה הגמ' לא מתירה לסמוך על שומר ולישון שינת ארעי מחוץ לסוכה, "וכי אסור לשבת רגע חוץ לסוכה שמא ירדם"? ותירץ: "ונראה מזה ראיה ברורה שאם ישן מעצמו אין שום חשש כלל, רק כששוכב לישן וסומך על חבירו (אז יש חשש, הואיל) והסמיכות אין בה ממש (ולכן) אסור משום שינת ארעי". וכ"כ רשז"א (הליכות שלמה ט, יז), שמי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה אין צריכים להעירו הואיל והישן פטור מן המצוות. ועוד הביא בסוכת חיים עמ' שמג, בשם הרב פלדער שהרואה את חבירו באוטובוס ודאי אין צריך להקיצו, דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה. הלכה למעשה לפי מה שכתבתי לעיל, אם זה שמתנמנם בקריאת התורה אינו מניח ראשו על זרועו כדרך הרוצים לישון ארעי אלא הוא מתנמנם בעל כרחו, ומשתדל להישאר ער, אין בנמנום זה איסור של שינת ארעי, הואיל ואינו מתכוון לישון, וממילא אין חובה להעיר אותו. אמנם לכתחילה עדיף שלא יתנמנם כך, הן כדי לחוש לסוברים שגם נמנום נחשב שינת ארעי, והן מצד המצווה לשמוע את קריאת התורה. ומ"מ כאשר קשה לו מאוד שלא להתנמנם מעט, אין עליו חובה לצער את עצמו כדי שלא לנמנם, שכן בנוסף למה שכתבתי שנמנום כזה אינו נחשב שינת ארעי, אפשר לומר עליו שהוא מצטער ופטור מסוכה. היינו שכשם שמצטער פטור מהסוכה ויכול לצאת ממנה, כך כאשר אדם צריך להצטער מאוד כדי שלא לנמנם מחוץ לסוכה, הוא פטור מהסוכה".