ראיתי במשנ"ב בשם הט"ז שכותב שאם קנה מהחנות לחם אחד, ונגמר לו, ורוצה לשלוח לקנות לו עוד צריך לברך, שאילו הייתה דעתו על שני לחמים, היה קונה מלכתחילה שניים, וא"כ מוכח שהוא נמלך, אך אם יש בביתו עוד לחם, ובתוך הסעודה הולך לקחת עוד, לא הוי כנמלך שדרך בני אדם להמשך באכילתם וכו'. והבנתי מדבריו שהחילוק הוא שכשיש טרחא להביא עוד, כמו ללכת שוב לחנות, הטרחא מוכיחה שדעתו לא הייתה על המנה השנייה, שאם לא כן היה קונה מלכתחילה שניים וכנ"ל. ואם הדברים נכונים יצא חידוש, שאם אדם יושב במסעדה ומזמין מנה, וכשסיים אותה רוצה עוד, ובאותה מסעדה, כדי להזמין עוד צריך לעמוד שוב בתור, ולשלם, ולקבל פתק, ולעמוד בתור אחר, ששם הוא מקבל את פיתו עם התוספות שהוא בוחר וכו', שיש בזה טרחא - א"כ יצטרך לברך שוב המוציא, אפילו שהלחם השני היה באותו חדר בו הוא סעד בראשונה, האם הדברים נכונים?

שלום וברכה. הרגילות בימנו כשאוכלים במסעדה, שמזמינים מאכלים שוב ושוב בתוך הסעודה, ולכן אף אם הלקוחות צריכים לטרוח בעצמם ולגשת ולהזמין ולקחת וכו', אין בזה סילוק והיסח דעת ואין צריך לברך שוב. מקורות: חיי אדם (כלל ס' סע' ה'), כה"ח (קע"ט סק"כ) בשם החסד לאלפים. וכל שכן אם מדובר בארוחה שאוכלים בה לחם, שבסעודה כזאת דעתו של אדם על כל מה שיביאו לו אפילו מבחוץ, ואין לברך שוב ברכה ראשונה (רמ"א קע"ז ד' וראה מ"ב שם). ברכת ה' עליכם,