שלום רב, א. האם אנחנו מצווים לכבד את הכהנים גם בימינו? ב. אם כן, מה נכלל במצווה הזו? ג.מה הדין אם הכהן מחל על כבודו?

שלום רב. א. יש מצוה לנהוג כבוד בכהנים כאמור בתורה (ויקרא כ"א ח'): "וקדשתו", ואף שבזמן הזה שכהני זמננו אינם כהני ייחוס אלא כהני חזקה (כמבואר ברמב"ם), מכל מקום הוי ספק, וספק דאורייתא לחומרא (ע"פ המג"א). ב. מצוה להקדימו ראשון לכל דבר שבקדושה, לדבר בראש, לברך ראשון על התורה, לבצוע ולברך ראשון בסעודה, בברכת המזון, ובקידוש. לתת לו מנה יפה לפני כולם בסעודה. וכן אסור להשתמש בכהן. ג. בכל הנ"ל (חוץ מקריאה בתורה) הכהן יכול למחול על כבודו (ויש מי שאוסר להשתמש בו בכל אופן, ולכן טוב להחמיר לכתחילה). מקורות והרחבות: בתורה (ויקרא כ"א ח') נאמר: וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדש יהי לך כי קדוש אני ה' מקדשכם". ובגמ' בגיטין (דף נט:) "תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון". רש"י ביאר: "לפתוח ראשון - בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש. ולברך ראשון - בסעודה. וליטול מנה יפה ראשון - אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה". וז"ל ספר החינוך (פרשת אמור מצוה רס"ט) בביאור מצוה זו: "לקדש זרע אהרן, כלומר לקדשם ולהכניסם לקרבן, וזהו עיקר העשה, וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, ואם מיאנו בזה לא נשמע אליהם. וזה כולו לכבוד השם יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו, שנאמר [ויקרא כ"א, ח'] וקדשתו כי את לחם אלהיך וגו', ובא הפירוש, וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון". וסיים שם שמצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן. ומצינו כמה הלכות לקיים מצות 'וקדשתו'. הנה נפסק בשו"ע (או"ח קל"ה ג' ע"פ גיטין נט): "כהן קורא בתורה ראשון, ואחריו לוי ואחריו ישראל", וביאר המ"ב (שם סק"ט): "דכתיב וקדשתו, וקבלו חז"ל שרוצה לומר לכל דבר שבקדושה וכו'", וכן בהלכות ברכת המזון פסק המחבר (או"ח סי' ר"א ב'): "לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כהנה אבל לתת לו החכם רשות שיברך, אין בכך כלום. אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו שנאמר 'וקדשתו', לפתח ראשון וברך ראשון". והרמ"א (שם) הוסיף לעיין לעיל סי' קס"ז י"ד שם כתב הרמ"א: שבסעודה הכהן בוצע ומברך ראשון על הפת אם הוא שוה לישראל, ואם הכהן עם הארץ, ת"ח קודם לו, ואם הכהן גם כן ת"ח אלא שהוא פחות מן השני, טוב לקדימו אבל אין חיוב בדבר".. וראה במ"ב (שם סק"ע) שאסור לת"ח להקדים לכהן עם הארץ לפניו, שמבזה בכך את התורה בפני ההמון בראותם שהחכם שפל לפני עם הארץ אף שהוא כהן (עיין גם מ"ב ר"א סק"ח), ודוקא אם מקדימו לפניו דרך חק ומשפט כהונה אסור, אבל אם נותן לו רשות לברך שלא מחמת כהנה, רשאי. עוד כתב המ"ב (שם סקע"א) על מש"כ הרמ"א שטוב להקדימו (שהכהן ת"ח אך פחות מהישראל), ואיתא בגמרא שמי שנזהר מזה מאריך ימים בכך", אפילו שאין בכך מצות 'וקדשתו'. וסיכם המ"ב (שם ס"ק י"ג): "לפתוח ראשון בקריאת התורה, ולברך ראשון בסעודה בברכת המוציא ובברכת המזון, וכן להוציא בקידוש, דוקדשתו הוא לכל דבר שבקדשה, וכתבו הפוסקים דבכלל לפתוח ראשון, הוא להיות ראש המדברים בכל קבוץ עם ולדרוש תחילה, והוא הדין בישיבה ידבר בראש. ועי' במג"א שמצדד דהלמוד ומקדשתו הוא דאו' (ולא אסמכתא בעלמא). ומכל מקום אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר בכל זה, רשאי, ורק בקריאת התורה אינו יכול למחול, וכלדעיל סי' קל"ה במ"ב ס"ק ט'. אמרינן בגמ' דהכהן יטל מנה יפה ראשון [ור"ל, שישראל צריך לתן לכהן מנה יפה ראשון לכל המסובין], והינו דוקא בחברים המסובין בסעודה או בצדקה...". ועולה מדברי הפוסקים, שמה שנאמר על מצות וקדשתו, לפתוח ראשון לברך ראשון ליטול מנה ראשון, אלו רק דוגמאות, והלכות כיבוד הכהונה נאמר גם בענינים נוספים, כגון לא להשתמש בכהן כאמור לעיל, הנוגעים לכבוד (לא בנושא שיש בו השלכה כספית). בשו"ת שלמת חיים (סימן ק"ה הלכות ת"ת) נשאל שאלה מרחיקת לכת בדין כיבוד כהן לאחר מותו ע"י הרב שלמה סובול זצ"ל שנסתפק אם להקדים את ספרו של הכהן, להקדים ללמוד בש"ך לפני הט"ז, ועיין שם שכתב שאין בזה קפידא. ובהערות שם הובא בשם הגרח"ק שליט"א שלאחר מיתה בטלה כהונה. והוסיף המ"ב (שם) שצריך עיון למה אין נזהרין עכשיו להקדים את הכהן בכל הדברים הנ"ל, וכתב שהמג"א צידד למצוא קצת טעם למנהג. וטעמו של המג"א (שם סק"ד) משום שאין אנו בקיאים ביחוסי הכהונה וכפי שיבואר, עיין שם אלא שפקפק בזה כיון שעכ"פ הוי ספק דאורייתא. ובשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' ל"ט) תמה מדוע לא הביא המג"א ראיה לדבריו מדברי הריב"ש הידועים, שכהנים שלנו אינם בני יחוס, ולכן הקדימה של כהן וכו' הוא רק מתורת מנהג. ויש להבנה זו נפקא מינה לגבי ההלכות השייכות לכהנים בזמן הזה כגון נתינת חלה, נשיאת כפיים, קריאה בתורה, פדיון הבן וכו'. הרמ"א (קכ"ח מ"ה) כתב בשם המרדכי: "אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, דהוי כמועל בהקדש, אם לא מחל על כך", וביאר המ"ב (שם ס"ק קע"ד): "שהרי נאמר וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב", ואף עכשיו שאין לנו קרבנןת, הקדשתו הוא עומד, ומשום זה אסור בגרושה וטמא למתים". ובהמשך (ס"ק קע"ה) ביאר שיכול למחול, כיון שכבוד הכהונה ניתן להם רק להנאתם, לכן יכול למחול ולתת רשות לישראל להשתמש בו, אולם הוסיף בשם הט"ז: "ויש מי שאומר, שאינו יכול לתן רשות להשתמש בו אא"כ יש לו איזה הנאה, כגון בשכר או אפ' בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה" אחרת אינו יכול למחול, וחתם דבריו: "וטוב להחמיר לכתחילה". ויסוד דברים אלו, כבר מבואר ברמב"ם (איסורי ביאה פ"כ א') וז"ל: "כל כהנים בזה"ז בחזקה הם כהנים, ואין אוכלים אלא בקדשי הגבול... אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס", וכך נפסק בשו"ע (יו"ד שכ"ב ה'), משמע שאין כיום כהן מיוחס אלא מוחזק. ולרמ"א (שם, וכן באו"ח תנ"ז ב') אין נותנים לכהן אפלו חלה מדרבנן. ומבאר הש"ך (שם סק"ה) ע"פ המהרש"ל, משום שאנו מפקפקים ביחוסם של הכהנים כיום, וז"ל "דלא מחזיקינן בזה"ז בכהן ודאי". ולגבי יוחסין פסק המחבר (אהע"ז סי' ג' א') שאדם שאומר על עצמו שהוא כהן, אינו נאמן "ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו, ולא יאכל בקדשי הגבול עד שיהיה לו עד אחד, אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה ואינו מטמא למתים ואם נשא או נטמא לוקה והנבעלת (לו אם היא פסולי כהנה) ספק חללה". והוסיף הרמ"א: "ויש אומרים דנאמן לקרות בתורה ראשון ולשא את כפיו בזמן הזה שאין לנו תרומה דאוריתא שנחוש שמא עילו אותו לתרומה (ב"י בשם הרמ"ך), וכן נוהגין האדנא בכל מקום שאין נוהגין בתרומה בזה"ז וליכא למיחש למידי". לגבי פדיון הבן, לדעת השו"ע שאינו נאמן לקריאת התורה ונשיאת כפיים, ודאי שאינו נאמן לפדיון הבן, ששם יש חשש גזל. ולדעת הח"מ ק"א שאינו נאמן אלא לקריאת התורה שאין בה איסור ולא לנשיאת כפיים, אינו נאמן לפדיון הבן כיון שיש בו איסור. ולדעת הב"ש (סק"ב) שכתב שרק היכן שיש הנאה בדבר, אין מאמינים לו, הסתפק הבאה"ט (סק"א), שהרי יש הנאה בפדיון, אך אם נאמר כך יקשה מדוע האמן לקריאת התורה ונשיאת כפיים הרי יש חשש שמתוך כך יביאו לו לעשות פדיון הבן. בפת"ש (יו"ד ש"ה סקי"ב) כתב בשם היעב"ץ שמה שכתב המחבר (שו"ע שם), שלא יתן פדיון הבן לכהן ע"מ להחזיר, ושהכהן רשאי להחזיר, זה רק בזמן שהיו הכהנים כהני יחוס אך כיון שחוששים לאיסור גזל, יש להחמיר שהכהן יחזיר את הכסף. אף הפת"ש מסיים שהחת"ס דחה דברי היעב"ץ בלי ראיות אבל נראה שהצדק עמו ופוק חזי מאי עמא דבר שפדיון נוהג כמו נשיאת כפיים וזה הוכחה לחזקה, עיין שם. בברכת המברך את עמו ישראל באהבה,