שלום! מאיזה זמן הכהנים עושים נשיאת כפים?

שלום וברכה, כוונת השאלה אינה ברורה אם כוונתך מאיזה גיל נושאים כפים, או מאיזה זמן הכהנים צריכים לישא את כפיהם כשהם מברכים כל יום. אתייחס לשני הנקודות. לעניין הגיל. קטן שהגיע לגיל שהוא יודע לישא כפים כדרך הכהנים, יכול לישא כפיו יחד עם גדולים אחרים, אך לא לבדו. משהגיע לגיל בר מצווה, נושא כפיו כשאר הגדולים, ואף אם אין כהן אחר, ישא כפיו לבדו. לעניין הזמן שנושאים כפים בברכה. דבר זה נתון במחלוקת הפוסקים, שיש שכתבו לישא כפים רק בסוף הברכה, ויש שכתבו לישא כפים עוד לפני הברכה. ויש שנהגו מעין פשרה לישא כפים כשמסובבים פניהם כלפי הציבור (באמצע הברכה, בעת אמירת 'וצוונו לברך' או בעת אמירת 'באהבה'). הרחבה: א. השו"ע פוסק (או"ח סימן קכ סעיף לד) שקטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא כפיו כשהוא לבדו, אך עם כהנים אחרים נושא כפיו כדי ללמוד ולהתחנך. המשנ"ב מעיר (ס"ק קכג) שגיל חינוך כאן שונה משאר הדינים בהם הוזכר גיל חינוך, ששם זה מגיל חמש שש, וכאן זה מגיל שיודע לישא כפיו עם שאר הכהנים. (ובאור לציון (ב, מה, מב) נתן לזה שיעור: בסביבות גיל תשע או עשר). עד כותב השו"ע (באותו סעיף) שמי שהביא שתי שערות רשאי לישא כפיו לבדו, אך רק בדרך אקראי. ורק משיתמלא זקנו ישא כפיו בקביעות אפילו לבד. אמנם הביה"ל כתב (ד"ה ומיהו) בשם העולת שבת, שבמקום שבו יש רק כהן שהביא שתי שערות, יש להקל ולתת לו לישא כפיו בקביעות. אמנם הביה"ל הביא שהאליה רבה חולק עליו, אך סיים שמספר האשכול משמע כעולת שבת. וכן הסכים לדינא כף החיים (ס"ק רב) וכן כתב באור לציון (חלק ב פרק ח, ז בביאורים) להתיר. לפי זה נראה שכמעט תמיד ניתן להקל שכהן בן שלושה עשרה יכול לישא כפיו לבדו גם כדרך קבע, שאם יש כהנים גדולים, ורק במקרה נשאר הוא לבדו, הרי שזה דרך אקראי ומותר, ואם באופן קבוע אין כהנים אחרים, הרי התירו זאת האחרונים. עוד הוסיף באור לציון (שם) שכיוון שהסיבה שכהן שהביא רק שתי שערות אינו נושא כפיו, הוא מטעם כבוד הציבור, כאשר כל הציבור הם בני גילו של הכהן, כגון בישיבה לצעירים וכדומה, יכול לישא כפיו בכל גוונא. ב. השו"ע פוסק בסימן קכח סעיף יא וזה לשונו: 'כשמחזירין פניהם כלפי העם, מברכין: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה'. ובסעיף יב כתב השו"ע: 'מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם' משמעות השו"ע שמברכים תחילה ואח"כ נושאין כפיהם. אמנם כף החיים (סימן קכח ז"ק עז) מביא מחלוקת אחרונים בשאלה זו. דעת שו"ע הרב (סעיף יז) שיש לישא כפים רק בגמר הברכה, משום שעיקר המצווה היא לישא כפים, וצריך לברך עובר לעשייתן (כלומר לברך לפני עשיית המצווה). אמנם בספר פענח רזא כתב שאין עיקר המצווה בנשיאת הכפים אלא בברכה שמברכים את העם, ואף כשמברך לאחר נשיאת הכפים – נחשב עובר לעשייתן. ומכך שהתורה אומרת 'שאו ידיכם קודש' ואחר כך 'וברכו את ה'', משמע שצריך קודם לישא כפים ואח"כ לברך. עכת"ד כף החיים. כדעה זו סובר המאירי במסכת סוטה (דף לט ע"א) שכתב: 'ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפותיהם ומברכין כל אחד מהם בא"י אמ"ה וכו'' וכן כתב גם בדעת תורה. וכן כתב בספר נפש חיה (לרב ראובן מרגליות, או"ח סימן קכח) שכך המנהג. יש שכתבו לנהוג מעין פשרה, וכמו שנהגו בעניין החזרת הפנים, שבתחילת הברכה הידים למטה, ובעת שמסובבים פניהם כלפי העם נושאים כפיהם (כך כתב בספר הברכה המשולשת בפרק ד הערה קנו). [בעניין הזמן שמסובבים את פניהם יש שנהגו להחזיר פניהם בעת שאומרים 'וצוונו' (ברכי יוסף (קכח ס"ק ט) וכן נוהגים רבים), ויש שנהגו להחזיר פניהם לפני שאומרים 'באהבה' (בן איש חי (תצוה טז)]. הרב איתן מינקוב