שלום וברכה כבוד הרבנים הנכבדים של אתר ישיבה, רציתי לשאול: ידוע שבלעם הרשע ידע לכוון את הרגע בו הקב"ה כועס. מה שמטריד אותי בנושא זה - הרי כל אחד מאיתנו עושה חטאים, עד שיתעלה ויהיה במדרגת צדיק (או לפי התניא: בינוני). יש לי מחשבות, שנובעת מחוסר ידע; אשמח שתענו לי לפי מספרי השאלות: 1. אם בן אדם מכעיס את הקב"ה חס ושלום, ומתמיד בכך חס ושלום- אז הקב"ה יכול לכעוס את אותו כעס שהוא כועס באותו רגע? (שבלעם ידע לכוון את זה) 2. או שיכול להיות, שמרוב שהבן אדם מכעיס את הקב"ה, הבן אדם כבר יצליח לכוון בעצמו את הרגע שבו הקב"ה כועס? 3. אם כבר הבן אדם כבר כיוון איכשהוא לאותו הרגע שהקב"ה כועס, אז חס ושלום- אם הוא יחשוב דברים רעים או יוציא מהפה דברים רעים/ יקלל- אז זה יכול לפעול רעות בעולם? 4. או שכל האפשרויות הנ"ל שמורות רק לרשעותו של בלעם, ובאמת אי אפשר להגיע למדרגות רעות כאלה? תודה רבה רבה על כל העזרה, ובאמת שהשאלות נובעות ממקום טוב. אני יודע שאני לא מושלם, ועם זאת - אני אף פעם לא רוצה להגיע למצב, אפילו בטעות, שיש לי קשר לאותו כעס רגעי שהקב"ה כועס.

לשואל שלום, הבריאה, רובה ככולה "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם", אך מידי יום יש גם גילוי זעיר של זעם, כדברי הפסוק "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם". חז"ל (ברכות ז ע"א) שואלים: "וכמה זעמו? - רגע. וכמה רגע? אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמנים ושמנה בשעה. וזו היא רגע כמימריה". כישרונו של בלעם הרשע היה לזהות את אותו רגע, שבריר של שניה, שבו ה' כועס. תוספות שואלים: מה יכול היה בלעם להספיק ברגע כל כך קטן? אומרים תוספות, שברגע זה חפץ בלעם לומר מילה אחת: "כִַּלֵּם" (כלה אותם!). מדוע ה' זועם בכל יום, הרי מידת הכעס מידה רעה היא, וה' יתברך הלוא הוא 'א-ל מלא רחמים'? התשובה לכך נמצאת בראשית הבריאה. ה' חשב לברוא את העולם במידת הדין, וכשראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין לבדה, שיתף עמה את מידת הרחמים. כמובן אין הכוונה שה' יתברך חזר בו ושינה, כי אין שינוי מלפני ה', אלא כך היתה הכוונה האלקית מראשית הבריאה, לברוא בתחילה עולם שמתנהג על פי התכלית האחרונה, ואחר כך לשתף מידת רחמים, כדי שהעולם יוכל להתקיים ולהתעלות אל המדרגה העליונה שלב אחר שלב. מעתה מתנהג ה' ברחמים, אך רגע אחד ביום שולטת מידת הדין, כדי שתישמר המידה היסודית והתכליתית של הבריאה. באותו רגע שבו מתגלה מידת הדין לבדה מתגלה זעמו של ה', ולרגע זה ידע בלעם הרשע לבדו לכוון, בהיותו "יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". לאור זאת נוכל להשיב: 1. כשאדם מכעיס ל"ע את ה' במעשיו, מתגלה כעסו של ה' בזעיר אנפין, ולא באותה עוצמה נוראה שבה עלול היה להתגלות אם בלעם היה מצליח לכוון לאותו רגע שבו מתגלה מידת הדין בשיאה, באין מפריע, ומוכרחת ח"ו לבוא גזירת כליה על ישראל. 2. אומנות זו של זיהוי הרגע שבו מתגלה מידת הכעס בבריאה, שמור לבלעם הרשע שהיה נביא אומות העולם. 3. מדברי חז"ל עולה, שאם היה אדם "מתעלה" למדרגת טומאתו של בלעם, והיה מכוון לרגע הכעס בבריאה, אכן כוונתו היתה משפיעה רעה בבריאה. 4. כאמור, מדרגת רשעות זו שמורה לבלעם. בברכה נאמנה