שלום וברכה. אני בן 14, לומד בבית ספר, ובכל יום קם ב-5:30 להתפלל במנין וב6:40 יוצא לתחנת האוטובוס. בבית הספר אין תפילה. במשפחה שלי אומרים, שזה לא טוב לקום כל כך מוקדם, שזה מפריע לריכוז בבית הספר, ושעדיף להתפלל תפילה קצרה בבית. אני כן רוצה להתפלל במנין, ובינתיים לא מרגיש שינוי, אבל הם אומרים שזה ישפיע עלי בהמשך. אני לא מבין למה. (ההבדל בין תפילה בבית או במנין אמורה להיות בכך שאקום חצי שעה יותר מאוחר מאשר במנין). האם לא משנה כמה מוקדם אני אלך לישון, אני עדיין אהיה עייף? (כפי שאומרים לי) האם במקרה כזה יש להקשיב להורים ולמשפחה ולכבד אותם? וכן מה עליי לעשות במקרה הזה? תודה

שלום רב אם אתה הולך לישון מוקדם ויושן 8 שעות בלילה בלי הפרעות אתה יכול לקום למנין. בדרך כלל לא כדאי שלא לשמוע בקול ההורים גם כשזה נוגע לדברים שבקדושה. אולם כאן אם אין סיבה נוספת שנעלמת ממני ושההורים לא אומרים אז אני לא רואה סיבה שלא לקום. מבחינתך כדאי שלא תתווכח איתם. פשוט תאמר לעצמך וכן להם שבפועל מכיון שאת הכל כך רוצה להתפלל במנין הגוף שלך בלאו הכי מתעורר וחבל סתם לשכב במיטה. לא מתווכחים עם הורים. אבל במקרים מסויימים ניתן לך לעשות כפי העצמיות והאמת שבתוכך. אם שייך תמליץ להורים אולי להתקשר לרב יחד איתך ותעשו כפי מה שהרב יאמר לכם. כל טוב