שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות
קטגוריה משנית
שאלה
הרב כותב: "ניכר שגם במקרים אלו הקלו מחמת צורך מיוחד, כמבואר למעיין, והדרך הפשוטה במצוות חינוך היא לעשות את הדברים באופן הכשר לברכה לגדולים". 1 יש לנו כמה ילדים קטנים, ותדירות היקרעות הציציות גבוהה. אמנם כל פעם באופן הלכתי אחר, אבל נדמה שזו סיבה לנטות לקולא. (אישתי מרגישה שהם מזיעות וחייבות כביסה יומית. יתכן שאנחנו לא מכבסים נכון- אבל לא מצאנו מה הדרך היעילה לעניין). 2 לא שמענו שמחנכים ילדים לבדיקת ציציות לפני הברכה. גם לא שמענו שמלמדים אמהות לבדוק ציציות לפני שמלבישות אותן לילדים. ולכל היותר האבא בודק מידי פעם. ונדמה שברוב הבתים לא בודקים, אלא רק כששמים לב שהציצית בעייתית. 3 בפרט, הבעיה יותר גדולה עם בני 3-6 שמלבישים אותם ציצית כדי להתרגל בקדושה, אבל הם לא יודעים ליזהר. 4 גם בגיל חינוך , כל ספק בהלכה שבגדולים הוא ספק דאורייתא, בקטנים הוא ספק דרבנן .(כאשר אין שאלה של ספייה בידיים) 5 מצאתי בספר חינוך ישראל, הרב הרפנס עמוד קמב,הג"ר דוד שמידל שליט"א בשם גדולי ירושלים, המנהג שלא להקפיד בקטנים אם נפסקו ציציותיהם. ושם גם דן, האם הלבשת ציצית פסולה היא איסור או רק ביטול מצווה. 6 גודל הציצית של ילדים אינו אמה מקדימה ואמה מאחורה, וממילא זו סברא להקל יותר. 7 מצאתי בשם ספר דעת נוטה לרב קנייבסקי (חלק ב מעמוד שח ואילך), שהקל לילד בכל ציצית שלא פסולה לכל הדיעות
תשובה
לשואל שלום וברכה וחנוכה שמח! 1. יישר כוחך על חידוד הדברים. בעיון נוסף הנני מודה שיש מקום להקל בשעת הצורך לסמוך בילדים על שיטת ר"י, שגם אם נשאר רק "כדי עניבה" מן הגדיל ללא ענף כלל הציצית עדיין כשרה (תיקנתי בהתאם את תשובתי הקודמת). 2. באופן עקרוני עדיין נראה לענ"ד שלא ניתן לסמוך בחינוך ילדים על כל דעה שמכשירה, אלא במחלוקת שקולה פחות או יותר, שהיא בגדר ספק גמור ובלתי מוכרע, ובזה יש לומר "ספקא דרבנן לקולא", מאחר שחיובם של הילדים הוא מדרבנן. ב'דעת נוטה' שציינת ראיתי שלא כדבריך: הוא אוסר לקצר את ציציותיו של ילד קטן בן שלוש-ארבע על מנת שלא יגיעו לרצפה (סי' תקצ). אף אסר שאישה תקשור את ציציותיו, אפילו כשרק התפרקו הכריכות והקשרים העליונים (סי' תקצה)! וזו חומרא גדולה מאוד לענ"ד. רק לגבי חובת הבדיקה האם הציצית תקינה כתב (סי' תקצג) שאין צורך, כי לגבי הקטן יש לסמוך על החזקה (וברור שזה עיקר הדין לסמוך על החזקה, והחומרא לבדוק היא רק משום שקל לבדוק, מה שאין כן בקטנים). וראה שם סי' תרד-תרה, שבקטנים שהגיעו לחינוך יש להקפיד על שיעור החזו"א אם אפשר, כי לדעתו זהו עיקר הדין. מה שהבאת מספר 'חינוך ישראל' בשם גדולי ירושלים שהמנהג שלא להקפיד בקטנים אם נפסקו ציציותיהם, מדובר שם בילדים שלא הגיעו לגיל חינוך. אכן נכתב שם (עמ' קמא) שגם בהגיעו לחינוך ניתן לסמוך על כל דעה שמכשירה, אך לא מצאתי שם מקור וביסוס לדברים. 3. מה ששינה את דעתי הוא עיון בסוגיה המקומית של ציצית. מלכתחילה סברתי ששיטת ר"י נחשבת בפוסקים כשיטה צדדית וכמעט יחידאית. אכן, יש מהאחרונים שנקטו שהעיקר לדינא כדעת רש"י, אם מפני שכך מסתבר שהכרחי שיישאר גדיל ופתיל (מגן גיבורים סו"ס יב), ואם משום שנהגו העולם כמותו (ברכי יוסף סי' יב סק"ב). אולם מלשון הב"י סוף סי' יב משמע שמעיקר הדין הלכה כר"י. יש לשאלה זו ביטוי גם לגבי גדולים, אם נפסקו ציציותיהם בשבת: המגן אברהם (סי' יב סק"ז) והמשנה ברורה (סקי"ג) פסקו שאסור לצאת עם ציצית כזו לרשות הרבים, מפני שציצית פסולה היא משאוי ולא מלבוש. מה לגבי כרמלית, שאיסורה מדרבנן? בהגהות רעק"א שם וכן בפמ"ג (א"א סק"ז) כתבו שלכרמלית מותר, וביאר רעק"א ש"לגבי דרבנן סמכינן על ר"י", וכן משמע במגן אברהם ובמשנה ברורה שהזכירו רק רה"ר. אמנם בשלמי ציבור (דף כט,ב) חולק ואוסר אף בכרמלית. משמע שלדעת רעק"א וסיעתו זהו ספק גמור שניתן להקל בו בכל דרבנן, ואם כן הוא הדין לחינוך ילדים (אמנם במגן גיבורים סי' יג סק"ד התירו בכרמלית מטעם אחר, שמאחר שבלית ברירה אנו מכשירים את החוטים מחמת הספק לעניין הלכות ציצית ממילא אינם משאוי, אבל מלשון רעק"א הנ"ל נראה שלא זה טעמו).
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il