רציתי בבקשה לשאול למה יש דברים של חז"ל/בתפילות שכתובים בצורה שבקריאה של אדם פשוט, נראים קשים מאד ולא מובנים? למשל (ואלה רק דוגמאות, יש עוד כמובן): מאמרם ז"ל במכילתין (ל ע"ב) שטרם לידת האדם משביעין אותו: "תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". קראתי על זה הרבה פירושים ותירוצים ומחילה, קשה מאד לקבל אותם, כי כולם בסופו של דבר אומרים - לא באמת תהיה בעיניך כרשע, רק כאילו רשע/לא רשע ממש וכד כל מיני דברים שכולם בעצם אומרים שאמנם חז"ל אמרו משהו אחד אבל לא באמת התכוונו לזה, אלא התכוונו למשהו אחר. אז למה למען ד לא כתבו דברים ברורים? למה כתבו דברים שאנשים רגילים יכולים לטעות בהם ולחשוב שבאמת תמיד הם צריכים להיות כמו רשעים בעיני עצמם? או למשל בתפילה של יום הכיפורים יש אחד הוידויים שצריך להגיד בו: יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵין בִּי לֹא תוֹרָה וְלֹא חָכְמָה לֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֹא צְדָקָה וְלֹא יַשְׁרוּת וְלֹא גְמִילוּת חֲסָדִים, אֲבָל אֲנִי סָכָל וְלֹא יוֹדֵעַ, בַּעַר וְלֹא מֵבִין, גַּזְלָן וְלֹא נֶאֱמָן, חַיָּב וְלֹא זַכַּאי, רָשָׁע וְלֹא צַדִּיק, רַע וְלֹא טוֹב, וְכָל מַעֲשִׂים רָעִים עָשִׂיתִי! איך אפשר להכיל מילים כאלה?? באמת יהודי יכול להגיד על עצמו כאלה מילים של שקר? מה,אנחנו רעים? רשעים? כל המעשים הרעים עשינו? שאלתי על זה כמה תלמידי חכמים וקיבלתי כל מיני תשובות שלא מתיישבות על הדעת ושהחוט החורז ביניהן הוא שכולם בעצם אומרות - שמה שכתוב/אומרים זה לא באמת מה שהתכוונו אלא משהו אחר. כשאנשים קוראים כאלה דברים, לא כל אחד ישאל שאלות, יש כאלה (אולי הרוב?) שיקבלו את הדברים כפשוטם וירגישו רע מאד עם עצמם. וגם כששואלים - קשה לקבל תשובות שאומרות שזה לא באמת מה שחז"ל התכוונו. אז למה חז"ל כותבים דברים שלא עלולים להתפרש כקשים וגם לא אמיתיים לאחר המחילה, אלא ממש כותבים במפורש דברים שאי אפשר לעכל אותם בשום פנים ואופן? ואם מקבלים אותם אדם מרגיש כל כך גרוע שהוא ממילא עלול הרבה יותר להידרדר, כי ממילא השביעו אותו לפני שנולד, שתמיד הוא צריך להיות בעיני עצמו כרשע ובכל יום כיפור הוא אמור להפנים שלא עשה שום מעשה טוב ועשה את כל המעשים הרעים, והוא גם לא טוב אלא רע?? אנא שהרב יאיר עינינו. תודה רבה

את צודקת שאדם צריך להרגיש טוב עם עצמו. אם אדם מרגיש שהוא במצב לא טוב הוא לא יוכל להרים את עצמו אבל אם ירגיש שהוא במצב טוב אבל יש לו נפילה קטנה הוא יצליח להתמודד ולהתגבר. מאחר והתשובות שקיבלת לא התיישבו נסי למצוא את התשובה שלך. בכל מקרה, אציע לך את מה שנראה לי. הגמרא במסכת קידושין (מ, ב) אומרת: "יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה. שנאמר (קהלת ט, יח): 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה', בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי העולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר: 'וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה". נניח שאדם עשה מצוה אן, חס וחלילה, עברה, איך הוא רואה את עצמו מיד אחר כך? כחציו חייב וחציו זכאי. למה, הרי קיים מצווה ועוד לא הספיק עבירה? אלא שהמילה החשובה היא "יראה". הגמרא נותנת לנו את הדרך איך לגרום לעצמנו לבחור תמיד בטוב? תמיד נראה את עצמנו כחצי חצי וכל מעשה משפיע לטובה, ככה תמיד נרצה לבחור בטוב. זה גם מה שאומרים שאר מאמרי חז"ל. הם לא באים להחליש את האדם אלא לתת לו דרך להתמודד על מנת לבחור בטוב. בעצם, זו שיטה הדומה לשיטת המוסר. בספרי המוסר מייסרים את האדם על מנת שיבחר בטוב. במציאות החינוכית והרוחנית היום שיטה זו פחות מצויה אלא יותר שיטה של הכלה ולהרים את המצב כדי להגיע למצב טוב יותר. לכן, כנראה, את פחות מקבלת את ההסברים שניתנו לך.