בתהילים פב ג-ד כתוב: "שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו: פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו"/ המילה "דל" מופיעה בשני הפסוקים פעם עם יתום ופעם עם אביון? מדוע נבחרה המילה דל (ולא המילה "אביון" למשל) ומופיעה יחד עם כינויים של אנשים אחרים בשני הפסוקים?

לשואל שלום, בפסוקים אלו מצווים דייני ישראל לשפוט את הדל ואת היתום, ולא לנהוג כמו אנשי משפט רשעים המסרבים להזדקק לדין עניים יתומים ולתת דעתם על תלונותיהם, משום שהם נושאים פנים רק לנכבדי העם, או משום שאין בידי העניים היתומים לשלם שכר או לשחד. חז"ל אומרים ב"מדרש רבה" (ויקרא כה, לה): "שמונה שמות נקראו לו עני: אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך, והלך. עני כמשמעו. אביון - שמתאוה לכול. מסכן - שבזוי בפני הכול, כדאת אמר: 'וחכמת מסכן בזויה'. רש - שהוא רש מן הנכסים. דל - מדולדל. דך - שהוא מדוכדך, רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה. מך - שהוא עשוי כאסקופה התחתונה. הלך - שכל נכסיו הלכו לו". ריבוי המילים המתארות את מציאות העוני בעולם, יש בו בעיני ארבע תועלות חשובות: א. הוא צובע בצבע חי ומגוון את אותם אנשים שמבחינה חברתית הם לא פעם נראים "שקופים". ב. הוא מראה שבתוך עולם העוני יש גוונים שונים ורמות שונות, ומי שהוא מעט קשה יום יכול להתעודד במעט מהידיעה שמידת עניותו אינה כה חמורה. ג. העולם איננו שחור ולבן, עני או עשיר - ישנן מדרגות ביניים רבות, וכשנחשפים אליהן ניתן להכיר בצורה מבוררת יותר עד כמה המצב דחוק. ד. ריבוי המילים וגיוונן מלמד שהעוני משפיע על נפש האדם השפעות שונות מלבד המשמעות הכלכלית - הוא מביא עמו תאוה והשתוקקות למה שאדם בעל רווחה כלכלית יכול להרשות לעצמו; הוא משפיע על המעמד החברתי ומביא הרגשה של בושה, בזיון ומסכנות; הוא מצביע על מעמד כלכלי נמוך; הוא גורם לכך שמצב הרוח יהיה ירוד עד כדי חוסר ענין וחוסר תאבון; היחס המזלזל של החברה כלפיו נותן לו הרגשה שהוא כאסקופה הנדרסת, שכל נכסיו הלכו לו והוא בודד בעולמו. מי שמבין את ההשפעה הרחבה של העוני על נפשו של האדם, יפתח בנקל את ליבו ואת כסו לסייע בעדו ככל יכולתו, גם בפן הכלכלי, גם בפן החברתי, גם בפן הנפשי. תפילתנו היא, שנזכה להיות תמיד מהנותנים המרגישים את כאב העניים, ולא מהמקבלים. כדי לעמוד על ההבדל בין סוגי העוני והשפעותיו כדאי לעיין גם במקורות הבאים: ברק השחר להגר"א ערך עני; יאיר אור למלבי"ם ד, ז. בברכה נאמנה