שלום, איך כותבים הבטחות כאלו שלא התקיימו ולא יכולים להתקיים, כמו: כפירים רשו ורעבו ודורשי השם לא יחסרו כל טוב (תהלים לד יא)? או הכל לטובה? השם רועי לא אחסר? הבוטח בהשם חסד יסובבנהו? זה לא התקיים בהמון יהודים ואפילו בצדיקים. הרי, זה לא נוסח של הגדלת סיכוי אלא הבטחה ודאית. בנוסף, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא אדם תמיד חסר ביחס למישהו ותמיד חסר ביחס להשם, איך אפשר לחשוב בכלל על כתיבת נוסח שכזה: "..."כל" טוב", "לא אחסר"? ואם הוא לא מרגיש זאת והוא שמח בחלקו, הרי גם שאר הבריות, כמו בעלי חיים, שגם משיגים לפי השגתם ושמחים בחלקם אבל לאמיתו של דבר חסרים כי הם בסך הכל בעלי חיים. כך גם האדם חסר כלפי מישהו וכלפי הבורא עצמו. מה צדק ואמת או טוב בזה? אדם מרגיש בושה או נמצא בבושה מהיותו חסר גם אם הוא לא מרגיש זאת. שיש בושה מהדרגה שלו ביחס למישהו אחר אך הוא לא מרגיש את זה אבל זה שהוא לא מרגיש לא מבטל את העובדה שהוא נמצא בבושה - בדרגתו הפחותה ממישהו בפרט עם המישהו הזה רואה את דרגתו הפחותה יותר בעולם הבא. כמו שכתוב באיזהשהו מקום שבעולם הבא אנשים בדרגה פחותה יהיו מקבלים אור מזה שבדרגה גבוהה יותר ולא מהשם, כלומר כמו ישיבה שיש רב ותלמידים מקבלים ממנו, לנצח נצחים. וגם אם יקבל אור מהשםהרי יש את אלו שבדרגה גבוהה יותר. ואנשים שהשם יודע שלא יתוקנו או יתוקנו קצת, למה מביא אותם לעולם לסבל, לבושה וכישלון מראש? ועוד, איך כפיה על בריה להיות, ועוד חסרה יכול להיות צדק ואמת או כל טוב? אדם לא ביקש לברוא אותו כי הוא לא היה. הרי, אם אדם רוצה משהו מסויים, אסור לו לכפות את רצונותיו על מישהו אחר. למה בריה צריכה לסבול רצונות של השם, בפרט אם היא לא רוצה? בפרט אם לא ייצא ממנו שום דבר? מצב יחיד של צדק, של חוסר סבל ויחס מעליב כלפי בריה ואדם בפרט זה - לא להיות. אמנם כתוב שהנשמה מסכימה לרדת לפה, אך היא בנויה ככה, בעולם האמת אין בחירה. ושוב פעם, מלכתחילה היא לא היתה כדי להסכים להיברא. ובכל אופן, אחרי ירידתה לעולם הזה והסיוט שהיא נתקלת בו, הנשמה - האדם לא רוצה, לא מסכים, למה לכפות עליו? אדרבה, אם יש בחירה, שישחרר אותו לפי רצונו, רוצה לא להיות, שימחק אותו. או לכל הפחות ירחם ויפסיק את הסיוט. בפרט אם האדם כל כך השתדל וסבל כל כך הרבה שנים. זה גם לא קשור לחוסר אמונה, התורה אומרת את זה. אנחנו יודעים מה אדם מקבל לפי דרגתו. יודעים שרבים דרשו את השם והרבה מעבר לזה והשיגו רק סבל ולקחו לעולם הבא ממש מעט, למרות ההטחות כדלעיל וכדומה וכיוצא. ועוד יש מימרה: מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. זה עובד בחדר כושר, יש תוצאה, אדם לא מתאמן אפילו 24 שעות ביממה אלא שעה אחת יומיים - שלוש בשבוע, אפילו לא כל יום, אחרי כמה חודשים יש תוצאה ברורה, אחרי חצי שנה יותר תוצאה. אך אצל רבים ברוחניות זה לא רק שלא עובד טוב, זה פשוט לא קיים. אני מדבר על הרבה שנים, לא על חודשים. רבים שאבדו. כאילו לתורה אין קדושה, כאילו לתפילות, לסבל אין חשיבות, כאילו אין בורא. תעבוד את השם, תקבל כלום במקרה הטוב. הכי קשה זה על אנשים שבאמת השתדלו, ולא השיגו תוצאה, הרי מהתורה ידועה שתוצאה מהשם וגם השכל והמציאות מחייבים עובדה זו. לעומת זאת יש אנשים - חוזרים בתשובה או דתיים מבית, שכמעט ולא השתדלו וזכו להיות צדיקים. השם נתן להם תוצאה ברוחניות. אני מתכוון לתוצאה בסיסית, לא למופתים, רוח הקודש, נבואה. גם בשמירת ההלכה גם זיווג הגון גם בקדושה, בלימוד, עיסוק, מצוות, נהיו צדיקים שטוב להם. יש פסוק: "אל תקנא בעושי עוולה.." אבל מי בכלל מקנא בעושי עוולה? מקנים בעושי טוב. איך אפשר לא לקנא בעושי טוב? כלומר, שני אנשים עושים טוב, אחד תם כוחו לריק השני מקבל חיים מאושרים. למה תם כוחו לריק? ובשאלה שלי הראשון עשה והשתדל הרבה הרבה יותר. חשוב להדגיש, שזה לא שאלה הפותטית, זאת מציאות עם אנשים אמיתיים שאני מכיר טוב מאוד או שהכרתי. ולסיום, אני לא מסמן את הריבוע "לא לפרסם את השאלה" לא בגלל שאני רוצה להתריס ולפרסם את השאלה אלא אני משאיר לרבנים את האופציה לפרסם להחלטתם. אם לא נראה לרבנים לנכון לפרסם תשובה עם שאלה כזו, אז שלא יפרסמו. אני לא מגלה דעה לא לכאן ולא לכאן, לא סימנתי כלום. בקשתי היא לעזור לי עם השאלה. ואם זה יעזור לעוד מישהו, מה טוב. תודה

שלום וברכה. נקודת המוצא היא שהקב"ה יודע מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע. האמת המוחלטת, הטוב המוחלט. אנחנו לא יודעים בוודאות מה באמת טוב. אדם מבלה, כיף לו יש לו כסף. יש לו משפחה, ילדים, כולם מוצלחים, הוא מרגיש שהכל טוב לו. ובאמת טוב לו. אבל מי אמר שזה שיא הטוב שאפשר להגיע אליו, מי אמר שזה הטוב המוחלט? אדם צריך להודות לה' על כל דבר טוב שיש לו אך להתפלל שהקב"ה יזכה אותו לטוב האמיתי. אנחנו יכולים לנסות להבין, להרגיש, לשאול, לברר, אך מתוך הבנה וענווה שאין לנו הבנה אמיתית ומוחלטת, כבר איוב שאל איך יכול היות שצדיק ורע לו רשע וטוב לו, אך זה רק בעיניים שלנו, מצד האמת המוחלטת, מצד הקב"ה, ברור שכל אדם מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לקבל. וגם לשאלותיך, איך יש הבטחות על חסד, לא יחסר וכד', הקבה יודע ומחליט בדיוק מה וכמה יקבל כל אדם והאיזה שלב. זו נקודת המוצא, ומי שמאמין בזה הרי אין לו שאלות, וגם אם הוא תמה לעצמו איך יכול להיות שיש הבטחה כזו וזה לא נראה שזה התקיים, זו רק שאלה בחוסר הבנה שלנו, ומיד שנפנים לעצמנו שנסמוך על הקב"ה שהוא ודע איך לנהל את העולם, ויודע מה זה שכר ועונש, ממילא החיים שלנו יהיו פחות סוערים, ויותר נסמכים על הקב"ה. כתוב שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. אחד ההסברים לזה הוא שבעל תשובה עשה מאמץ גדול הרבה יותר להגיע לאן שהגיע , יותר אפילו מצדיקים גמורים. ואף שרמתו הרוחניות והתורנית של הבעל תושב רחוק מאוד מהמקום של הצדיק, הרי הוא עומד במקום גבוה יותר מצד האמת כי המאמץ שלו להתקרב לקב"ה גדול הרבה יותר. בסופו של הקב"ה יתן לכל אחד באמת מה שמגיע לו. עיין גם בגמרא בחולין קמב ע"א שם הגמרא שואלת כיצד אדם כיבד הורים ומת, שילח את הקן ומת והרי כתוב למען יאריכון ימיך, ויש כמה תשובות בדבר, השכר לא בהכרח בעולם הזה, או שחטא חטא אחר, אך מקום מקום לומדים מכאן שאין דברי תורה ודברי חכמים בטלין וחוזרין ריקן, אלא שאנו חסרים ולא רואים ויודעים את כל התמונה הכללית. נתפלל לה' שנתמלא באמונה שלמה ושה' יאיר את עיננו ונראה את מציאות ה' ונכיר בה בבירור בעולם הזה. ברכה והצלחה וכל טוב.