זו הודעה בוקר אור הרב היקר, יש לי שאלה שהפניתי להרבה ועדיין לא קיבלתי תשובה. כאשר אתה רוצה ללמוד על המשכן וכליו, אתה מגלה שיש בחז"ל (ברייתא דמלאכת המשכן, מסכת יומא ועוד) מחלוקות כמעט על כל כלי וכלי שהיה במשכן וגם על המשכן עצמו, מידות, גבהים, צורות... הכל, מראשונים ועד אחרונים. למעשה, עד עצם היום הזה למשל אין הסכמה על איך נראתה המנורה (כידוע בחב"ד היא עם קנים ישרים ויש רבנים שמתעקשים על עגולים). אמנם לחלק מהדברים לאחר המחלוקות נפסקו הלכות וחלקן אף מנוגדות למידות שציווה האלהים את משה בהר סיני (כמו למשל מזבח העולה). בנוסף, על פי חז"ל המשכן וכליו היו מהשנה השנייה בהר סיני דרך הגלגל בכניסה לארץ, עבור לשילה, עבור לנוב, עבור לגבעון עד סמוך לבניית המקדש בירושלים על ידי שלמה, כלומר כ 400 שנה לפחות (כתוב 480 שנה מיציאת מצרים). יתרה מכך, לשיטת חז"ל חלק מכליו אף היו בבית הראשון (הארון, המנורה, שולחן לחם הפנים ועוד). אפילו בבית השני שהיה ללא הארון טוענים שהמנורה הייתה בדיוק כמו במשכן כתבנית אשר הראה את משה בהר. לסיכום, המשכן ובוודאי כליו היו בקרב בני ישראל קרוב ל 1000 שנים עד גלות בבל ואם נוסיף את הבית השני אז כבר סביב 1500 שנים. הגם שהיו תקופות לא קצרות בהם עבדו בני ישראל עבודה זרה ולא עלו לשלושת הרגלים, עדיין לאורך 1500 שנים היו גם תקופות טובות וכל ילד בישראל ראה את המשכן וגם חלק מכליו. שאלתי: כיצד יכולה להיות מחלוקת על משכן וכלים שכבר בנו אותם? שכבר יש להם מידות וצורה מוגמרת?? הרי זה אינו עוד מקרה של פסוק מהתורה שניתן לפרש אותו לכאן ולכאן, המשכן וכליו נבנו כבר בשנה השנייה לנדודים במדבר! ואם משה קיבל תורה מסיני והעבירה... ותורה שבע"פ ניתנה כבר בסיני (אם לא לפני...) ולחז"ל הייתה רוח הקודש וגילויי בת קול ואליהו הנביא ועוד ועוד... אז היכן המסורת והידע על דבר מוגמר וחתום, בנוי ועשוי שליווה אותנו דורות רבים רבים??

לשואל, שלום וברכה! מסורת התורה שבעל פה נשמרה בקפדנות מדור לדור בדברים שהיו נחוצים הלכה למעשה לדור הבא, כגון ש"פרי עץ הדר" הוא אתרוג. דברים שלא היו בשימוש מעשי הועברו במסורת בצורה פחות קפדנית ופרטנית, ולכן פרטים רבים בהלכות בית המקדש אכן נשכחו במשך הדורות מאז חורבן הבית השני. יש פרטים במשכן שבהר סיני שלא היו בשימוש מעשי בימי בית המקדש הראשון והשני, ולכן היו יכולים להישכח כבר בימי בית המקדש. במיוחד קשה להעביר מסורת בפרטים שקשה לתאר אותם מילולית, כגון איזו צורת קישוט הייתה ב"כתונת תשבץ" שבבגדי הכהונה. מכאן ביתר פירוט: 1. המשכן בצורתו כפי שהיה במשכן התקיים במדבר סיני ובגלגל, אבל כאשר הגיעו לשילה הוקמו קירות אבן במקום הקרשים, ורק יריעות המשכן המשיכו לתפקד כגג. כאשר הוקם בית המקדש הראשון, כל מבנה המשכן הפסיק לתפקד. אם כן, הידיעה על צורתו המדויקת של המשכן הייתה צריכה לעבור במסורת בעל פה מהזיכרון שאין לו גיבוי במציאות הנראית לעין. גם אין לפרטים אלו נחיצות הלכה למעשה לדורות. לכן אין פלא שהזיכרון לגביהם היטשטש. 2. גם מבנה המזבח החיצון השתנה במעבר ממשכן ארעי למקדש קבוע, והדבר גם מתבקש שהמזבח הזה יותאם לגודל הקהל שזקוק לו (ראה את דברי רב יוסף בזבחים סב ע"ב, שעולי בבל הרחיבו את המזבח משום שהיה צורך מעשי במידות גדולות יותר). ה' אמר למשה מידות מסוימות שהתאימו לצרכים וליכולות במדבר, וזו הייתה "הוראת שעה" להקים משכן שניתן לפרק ולנייד ממקום למקום, אבל במקדש הקבע בירושלים דרוש מבנה אחר, שנשמרים בו העקרונות מסיני: מזבח רבוע, עם קרנות וכו', אבל בממדים אחרים. 3. לגבי הכלים שצורתם קבועה: המנורה, מזבח הקטורת ושולחן לחם הפנים, אין כמעט מחלוקת בחז"ל. כתוב בתורה שהשולחן היה באורך שתי אמות, ויש אכן מחלוקת בין שני תנאים שחיו עשרות שנים אחרי החורבן האם האמה שעליה מדובר היא בת חמשה או ששה טפחים. כנראה בזמן שהנושא עלה לדיון לא היה כבר עד ראייה שהיה יכול להכריע במחלוקת הזו. 4. הוויכוח על צורת המנורה, האם הקנים ישרים או עגולים, נולד זמן רב מאוד אחרי חורבן בית שני. אכן, בנושאים שלא היו הלכה למעשה איבדנו מסורות חשובות. שתי הערות בעניין זה: יש עדות ברורה ממטבע חשמונאי שהמנורה הייתה עגולה. ועם זאת, אבי מורי הרב ישראל אריאל שליט"א, שתומך במנורה עגולה ויזם את עשייתה כיום, סבור שמבחינת ההלכה גם קנים ישרים כשרים. 5. רוח הקודש וגילוי אליהו ובת קול אינם כלי עזר לפסיקת ההלכה. "לא בשמיים היא" (ראה בבא מציעא נט ע"ב ורמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ט ה"א).