שלום וברכה, שאלה שעלתה לי, מסקרנות... אם אישה לא יכולה להקריב קורבן פסח בפסח ראשון בגלל נידה, הרי רוב הסיכויים שגם בפסח שני היא לא תוכל כי זה בדיוק חודש אחרי. זה נשמע מצב שהיה (ויהיה בע"ה בקרוב) די שכיח, אז מדוע פסח שני הוא בדיוק חודש אחרי ולא למשל שבוע-שבועיים, שאז הסיכוי לטהרה גבוה יותר? ובנוסף- מה קורה עם מי שלא הקריב קורבן פסח בראשון ובשני בגלל טומאה? תודה רבה וחג שמח!

לשואלת, שלום וברכה! מי שלא הקריב את הפסח בראשון ובשני בגלל טומאה - הפסיד מצווה אבל אין לו עבירה (אם לא היה יכול להיטהר), ואין לו אפשרות להשלים זאת. הבחירה לדחות את הפסח בחודש אכן מעוררת שאלה, הרי מבחינת הרבה נשים אין בזה פתרון. ראשית יש לדעת שלפי הדין אישה שהייתה טמאה ולא יכלה לעשות את הפסח הראשון פטורה מהפסח השני גם אם נטהרה עד אז, וקרבן הפסח השני עבורה הוא רשות (רמב"ם הלכות קרבן פסח פ"ה ה"ח). לא ידוע לי מקור שמלמד האם בפועל נשים שיכלו להשתתף בפסח שני עשו זאת. המניע לבקשת הטמאים "למה נגרע" היה להיות "בתוך בני ישראל", להיחשב כחלק מהכלל, ונשות ישראל שבעליהן עשו את הפסח היו וכנראה גם חשו חלק מהכלל, בייצוגן על ידי בעליהן ובניהן. ועדיין יש מקום לשאול: האם לא היה עדיף לקבוע את הפסח השני שבועיים אחרי הראשון, ולמקסם את האפשרות להיטהר ולהשתתף בו? רבי אברהם אבן עזרא (בספרו 'יסוד מורא' שער ט) מסביר את הדחייה לאמצע אייר, שהדבר דומה לדחיית הפסח בחודש בשנה מעוברת. זאת אומרת, התורה שואפת שהפסח השני ידמה ככל שאפשר לראשון (ראי גם דבריו העמוקים בפירושו בויקרא כג,כד). מעבר לכך, כפי הנראה יש עניין פנימי בקביעת המועד לאמצע החודש, זמן מילוי הלבנה, כמו בפסח ראשון ובחג הסוכות (רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ב'קדושת לוי' על חנוכה, מסביר את טעם הדבר, ואת החריגות של ראש השנה וחג השבועות). בעקבות שאלתך חשבתי על הצעה נוספת. התורה אומרת בסוף פרשת הפסח השני (במדבר ט,יד): "וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ". על פי הפירוש המקובל להלכה (הל' קרבן פסח פ"ה ה"ז), כוונת הפסוק שגר שהתגייר בין פסח ראשון לשני יעשה פסח שני, למרות שלא היה חייב בפסח ראשון. לאור זאת ניתן לשער, שהתורה מצפה לתופעה של גיור בעקבות קרבן הפסח. כך מתואר בתוספתא (פסחים פ"ז הי"ד): "אצטדריוטות ושומרי צירין היו בירושלים שטובלין ואוכלין פסחיהן לערב". המשנה אף דנה האם מי שהתגייר בערב פסח רשאי להשתתף בפסח בו ביום, ורגליים לדבר שהיה חשש מגיור חפוז. עוד מצאנו (פסחים ג ע"ב) מעשה בגוי שהיה עולה לירושלים ומתחזה ליהודי כדי לאכול מן הפסח. יש לציין גם לספר 'מלחמת היהודים' ליוסף בן מתתיהו (ספר ו פרק ט,ג) המספר על המניין העצום של מקריבי קרבן הפסח, וציין שהמספר כולל את ישראל הטהורים דווקא, כי לטמאים היה אסור לאכול מהפסח, "וגם בני הנכר הבאים אל ירושלים לעבוד את האלקים לא לקחו בו חלק", ומשמע שהיו גויים שבאו להשתתף בחג. בדומה לזה מצאנו לגבי ההתכנסות ההמונית בבבל ב'ירחי כלה', כפי שמשתמע בברכות יז ע"ב: "בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו, דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו" (הגויים תושבי העיר מתא מחסיא הם עקשנים במיוחד, שהרי הם רואים את כבוד התורה פעמיים בשנה ואף אחד מהם אינו מתגייר). אם כן, ייתכן שקביעת המועד החלופי לקרבן הפסח נועדה גם לתת מענה לאלו הרוצים להתגייר בעקבות הכינוס ההמוני בפסח ראשון והרושם העצום שחולל. ורצון התורה הוא שתהליך הגיור לא יהיה מהיר מדי, אלא בהכנה רוחנית מתאימה במשך חודש ימים (חיפשתי סימוכין נוספים להשערה זו וטרם מצאתי, ואם יש בידי מישהו מהקוראים הערה לחזק או להפריך את הדברים אשמח לדעת).