שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • פדיון הבן
קטגוריה משנית
שאלה
היי לפני כ7 שנים עשיתי הפלה יזומה הייתי בת 20 בצבא עם בן זוג שהיה לי. מין העובר לא היה ידוע לי ואיני זוכרת באיזה שבוע או חודש הייתי. היום אני נשואה באושר בחודש שמיני עם בן זוג אחר ויש לי בן זכר בבטן. שני ההורים שלנו דתיים ולא נרצה לצער אותם עם המידע הזה . כאחת שמאמינה בה׳ אשמח לתשובתך האם הרב מתיר לי לעשות פדיון הבן, תודה.
תשובה
שלום וברכה, בשעה טובה בע"ה! הכי טוב לנסות לבדוק באיזה שלב בדיוק היתה ההפלה לפני שבע שנים. אני מניח שהכל רשום בצורה מסודרת ולא קשה לבדוק זאת. אם אין לך אפשרות לבדוק, ולא ידוע לך באיזה שלב היתה ההפלה, אזי צריך לעשות פדיון הבן, אך ללא ברכה. אם בעלך לא יודע כלל מההפלה והדבר יכול לגרום צער ופגיעה בשלום בית אזי אין צורך לומר לבעלך כלל, ובעלך יברך כרגיל. אם בעלך מכיר את הסיפור ורק יש חשש שההורים יצטערו, אזי בעלך יכול לנסות לברך בלי להגיד שם ה', באופן שההורים לא ישימו לב שהוא לא אמר שם ה'. אם אתם חוששים שההורים ישימו לב שבעלך לא אומר שם ה', והדבר יכול לגרום לך או להורים בושה וצער, ויש לכם ספק אם ההפלה היתה בארבעים יום הראשונים, אזי בעלך יכול לברך כרגיל. יצוין שאם את או בעלך כהנים או לויים בכל מקרה אין מצוות פדיון הבן. לידה קלה בע"ה, ותזכו לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים! הרחבה: אם תצליחו לבדוק באיזה שלב היתה ההפלה - ראו בתשובה הקודמת שביארתי באיזה שלב בהריון ההפלה פוטרת מחיוב פדיון הבן לילד הבא, ומתי עושים פדיון ללא ברכה, ומתי עושים פדיון בברכה. כאשר הבעל לא יודע מההפלה, האריך בדבר היביע אומר (ח"ח יו"ד לב) והתיר לאשה לא לגלות לבעלה, אף שהבעל יברך ברכה לבטלה משום כבוד הבריות ושלום בית. וביאר היביע אומר שיש כמה סיבות להתיר: לדעת רוב הפוסקים ברכה לבטלה אינה אלא איסור דרבנן, ועוד שהבעל מברך ברכה לבטלה באונס, וחושב שמותר לו לברך, ע"ש עוד. ובמנחת אשר (במדבר סט) הביא את דברי היביע אומר, וכתב שקדמוהו המהרש"ג והלחם ושמלה. וסיים: "והדברים מתיישבים על הלב". בענייננו, יש צד להקל יותר שהרי אצלנו מדובר במקרה שיתכן שיש חיוב ברכה. מאידך יש צדדים להחמיר יותר שמשמע מהשאלה שהבעל יודע מההפלה ואין חשש של פגיעה בשלום בית. ועוד שהבעל מברך ברכה לבטלה במזיד, ולא כמו בתשובה הנ"ל שהבעל מברך ברכה לבטלה בתום לב ובאונס, וחושב שהוא חייב לברך. ויש לציין שיש פוסקים שהתירו לרב ואפילו לשליח ציבור קבוע לברך בספירת העומר למרות ששכחו לספור יום אחד [ראה שו"ת שבט הלוי (ח"ג צו) ובגליונות ומילואים ליביע אומר (שם) ציין שכן כתב המכתב לדוד (או"ח ס"ס טז)]. ובנידון שלנו יש להקל יותר משליח ציבור שמברך על ספירת העומר, משום שבנידון שלנו מדובר על בושה הרבה יותר גדולה. ומאידך יש מקום להחמיר יותר ששם מסתמכים על רוב הראשונים שמקילים לברך למרות ששכח לספור יום אחד, וניתן לסמוך על שיטת יחיד בשעת הדחק (כפי שהביא שבט הלוי שם מהש"ך). מה שאין כן בנידון שלנו שאין על מי לסמוך אלא מדובר על ספק במציאות. אציין שראיתי בשם ראש ישיבת פורת יוסף רבי יהודה צדקה זצ”ל, שבמקרה שהרב שכח לברך ספירת העומר, הוא יכול לברך בקול רם, ולאחר שיאמר “ברוך אתה ה’”, והקהל עונה “ברוך הוא וברוך שמו”, יאמר בלחש לעצמו “למדני חוקיך”. נראה שפתרון זה טוב גם לעניננו. אף שלא בטוח שהציבור יענו "ברוך הוא וברוך שמו הוא", בכל אופן ניתן להבליע בשקט את המילים "למדני חקיך". כל טוב!
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il