שלום כבוד הרב, אני זוכר שכשהייתי בכיתה א-ג (לפני 6-8 שנים), לא זוכר בדיוק מתי ואם הפסקנו וכו. היה ילד בכיתה שאהבנו להציק לו לצערי, זה לא היה ממש חרם, אבל במחבואים תמיד הוא היה הסופר ופעם אחת כמה ילדים (ואני ): ) חסמנו אותו מללכת מהקיר. אני חושב שלא בדיוק חשבתי מה הוא מרגיש ושאני ממש מציק. עכשיו אני בוכה על זה ולא יודע איך אני אבקש סליחה, גם אם פתאום אמצא אותו ברחוב. מה עליי לעשות? תודה רבה!

שלום וברכה, אשריך שיש לך לב טוב שלא נותן לך מנוחה על מעשה שעשית בילדותך. לא ברור לי בדיוק מה הייתה הסיטואציה. נשמע מדבריך שהיה מדובר על פגיעה קשה ומתמשכת. לא מדובר באיזה תקרית חד פעמית שהילד כבר שכח מזמן. יתכן שעד היום הוא מרגיש פגוע. אם אכן כך, כדאי לבקש ממנו מחילה. אינני יודע מה כוונתך במה שכתבת שאתה לא יודע איך תבקש ממנו סליחה. אם כוונתך שאתה תתבייש מזה, אינני חושב שאתה צריך כל כך להתבייש. אתה עושה מצווה ומעשה טוב. וגם אם קצת תתבייש - טוב שכך, משום שזה חלק מהכפרה. בברכת כתיבה וחתימה טובה! מקורות והרחבה: כתב הרמ"א (סי' שמג): "וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל, מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סי' ס"ב)". וכתב על זה המשנה ברורה (ס"ק ט): "טוב לו - קטן שגנב או שהזיק ראוי לב"ד להכותו שלא ירגיל בה [וכן חבלה וביוש וכל דברים שבין אדם לחבירו ב"ד מצווין להפרישו שלא יארע תקלה על ידו] אבל אין צריך לשלם אם אין הגנבה בעין. וכ"ז מדינא אבל לפנים משורת הדין בין שחבל בו בגופו או שהזיק לו בממונו צריך לשלם לו [ט"ז וח"א וכן משמע מהגר"א]". האריך בדבר היביע אומר (חלק ח, חו"מ סי' ו) וכתב להלכה על פי דעת השולחן ערוך שקטן שגנב או שהפסיד ממון לחבירו, מן הדין פטור לשלם אפילו לאחר שיגדל. ואינו חייב אפילו לצאת ידי שמים, ומכל מקום ממדת חסידות טוב שיתן איזה סכום לכפרתו. עכ"ד. לפי זה נראה שבמקרה שילד פגע בחברו בצורה משמעותית, לדעת המשנה ברורה עליו לפייסו כדי לצאת ידי שמים, ולדעת היביע אומר אינו צריך. ואפשר שאף לדעת המשנה ברורה אין צריך לפייסו על פגיעה ברגשות אלא על הפסד ממון. כעין זה כתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ה סימן ב' אלפים שי"ד) המובא ביביע אומר (שם), וז"ל: "ומשמע לי שאף בה"ג לא אמרה אלא בנזקי ממון, דהוו עבירות שבין אדם לחבירו, וכדי שלא יהיה חבירו נפסד, אבל בעבירות שבין אדם למקום מודה הוא שאינו צריך תשובה, שאין מעשה קטן כלום. ע"כ. אך יותר נראה שאם פגע משמעותית ברגשותיו של חברו צריך לפייסו לדעת המשנה ברורה כדי לצאת ידי שמים. ונראה שגם לדברי הרדב"ז צריך לפייסו משום שנחשב כאילו חברו נפסד ממנו. לכן נראה שלכתחילה כאשר היה צער משמעותי יש לפייסו ולבקש ממנו מחילה. כמובן שאם אתה משער שהחבר לא ישמח לבקשת פיוס אלא זה רק יביך אותו ויצער אותו, והוא לעצמו אולי כבר שכח מהסיפור הזה אזי אין לפייסו. ראה גם מה שכתבתי בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/146439