שלום הרב אני רוצה לעבוד בעבודה שעבדתי בה בעבר ולא הוכחתי את עצמי מספיק.. אני רוצה להסביר להם שאני באמת השתפרתי ויכולה להתקדם אבל אני לא רוצה ליצור איתם קשר לפני שאני בטוחה שהם צריכים עובדים. האם מותר לי להשתמש בחשבון פיקטיבי(לפתוח מייל על שם אחר לא שלי) לבדוק אם הם באמת צריכים ורק אז לשאול אותם או שיש בזה עניין של גניבת דעת?? ובלי קשר. מה דעת תורה לגבי חשבונות כאלה?? בנוסף. יוצא לי לפעמים לדבר עם אנשים באינטרנט שלא תמיד אני רוצה שידעו את הפרטים המדוייקים עלי. מותר לי לשקר להם בשם שלי, מקום מגורים וכו או שזה גם אסור??

שלום וברכה, כל הדברים האלו מותרים. עיקר איסור שקר וגניבת דעת אסורים במקרה שהמטרה היא לרמות מישהו ולקחת משהו שלא כדין. אך במקרה שהדבר לא גורם הפסד כלשהו לאדם אחר ויש צורך לשנות מן האמת אין איסור שקר או גניבת דעת. אף על פי כן יש לנסות כמה שאפשר לא לשקר ממש. לכן כאשר יש לך תועלת לכתוב מכתב מכתובת מייל עם שם בדוי אין בכך בעיה. אך אם שואלים אותך בפירוש מה שמך יש להשתדל כמה שאפשר לא לשקר ממש. בהצלחה רבה ובברכת גמר חתימה טובה! מקורות והרחבה: בספר חשוקי חמד (בבא קמא דף קג.) עוסק בשאלה על אדם החושש מגנבים ורוצה לכתוב שלט 'כלב נושך בחצר', ולתלותו על פתח חצירו. למעשה אין לו כלב, אלא שרוצה להפחיד את הגנבים. וכתב: "וכן נראה שאין בזה גניבת דעת הבריות, כי הדוגמא המובאת בתוספתא, כשמסרב בחברו לארחו ואין בלבו לקרותו, והמרבה לו בתקרובות, ויודע בו שאינו מקבל, והמפתח לו חביות שמכורות לחנוני וכו' דברים אלו העושה אותם מכוין לגנוב את דעת חברו כאילו עושה לו ומטרתו היא שחבירו יגמול לו כחסדו והוא למעשה כל חסד לא עשה עמו, דבר זה נחשב לגניבה ואף על פי שלמעשה לא גונב בכ"ז שם גנב עליו שגונב דעתו כדי שייטיב איתו. אולם בעניננו לא מתכוין בעל החצר לקבל ממישהו תגמול וגם לא יקבל אלא מסיר מעצמו נזק מהגנבים, בזה לא מסתבר שאסור. והדרך הפשוטה היא לכתוב 'כלב נושך' ולהשמיט תיבת בחצר". עוד הביא החשוקי חמד (שם) שבשו"ת פני יהושע (סימן פד) כתב שאין איסור שקר אלא כשמוציא מפיו, או מראה בגופו, אבל כתיבה אפילו כשכתב בלא לב, לא מקרי משקר. וכן הביא שהמהרש"א בבבא בתרא (דף טו ע"א) גם סבור שאין איסור בכתיבת שקר. וע"ש שהביא שבשו"ת אבן ישראל (ח"ט סימן קסו ז) הקשה על דבריהם. ובספר כל משאלותיך (עמ' תה-תח) חזר הגר"ח קנייבסקי כמה פעמים על יסוד זה שעיקר איסור שקר הוא כאשר על ידי השקר מרמה את השני ומזיק לו או מצערו, אבל סתם אמירת שקר הוא מדברי קבלה וכאשר יש צורך מותר. ומובא שם שכתב כן בפירושו על מסכת כותים (סי' ל). אך הגרח"ק חזר ואמר בכמה תשובות (שם) שאין לשקר ממש, אלא יש לומר משהו שניתן להסביר בצורה כלשהי את דבריו שאמר דבר אמיתי. למשל מישהו שמתבייש לומר שנסע מחוץ לארץ לארץ ישראל לצורך שידוכים, יכול לומר שנסע כי הוא נחלש מעט ובא למנוחה, וזה נכון כי כאשר עדיין אין לו אשה הוא נחלש ע"ש. וראה גם ארחות יושר (סי' א) מה שהוכיח כן מיעקב אבינו. וכעין זה כתב במנחת אשר (בראשית סי' נא) על איסור שקר: "ומשמע מכל זה דרק בסדרי הדיון בבי"ד ובעניני הממונות נצטוינו בחיוב "מדבר שקר תרחק", אבל ההתרחקות מדבר שקר בכל עניני בין אדם לחבירו אינו אלא מדה טובה." ...אמנם נראה עוד לפי דרכנו, דשני ענינים אלה חלוקים ביסוד גדרם, דבכל עניני הממון המתבררים לפני הבי"ד הוי "מדבר שקר תרחק" מצוה גמורה והלכתא פסיקתא וככל דיני הבית דין, אבל ההרחקה הכללית של דבר שקר מדה טובה היא מן המדות שראוי לאדם לדבוק בהן, ולעומתה השקר מדה מגונה היא, ומשו"כ מצינו שענין זה מוגדר בגדרי המדות ולא בגדרי ההלכה... ונראה בדרך זו ביאור הסוגיה בכתובות דבית שמאי אמרו "הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק...וכמו שמצינו בכמ"ק שהתירו להדיא לשקר ולשנות משום סיבות שונות שיסודן בתורת המדות המתוקנות והראויות כמו שהתירו לשנות מפני השלום (יבמות ס"ה ע"ב) ומשום הצניעות (ב"מ כ"ג ע"ב)...". וכעין זה כתב המנחת אשר (ויקרא מח) על איסור גניבת דעת: "והנה עיקר הסוגיא דגניבת דעת מקורה בחולין (צ"ד ע"א): "תניא, היה ר' מאיר אומר: אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אא"כ הודיעו, ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ואם בשביל כבודו מותר". ורש"י ביאר שם (ד"ה משום דגונב דעתו) דגדר גניבת דעת הוא במה שגורם לחבירו להחזיק לו טובה בחנם בחשבו שאכן רצה להעניק לו מטובתו, ובאמת לא התכוין לכך. והבנה זו ברורה לפי ההנחה דאיסור גניבת דעת מלתא דגניבה הוא, דכל ענין הגניבה הוא בנטילת דבר שלא בזכות, ואף גניבת דעת כיוצא בו, דנוטל החזקת הטובה שלא בזכות ולא בצדק" ע"ש.