שלום, בתחילת השנה סגרנו עם חברת הסעות (זו חברה שהשתמשנו בשירות שלהם שנתיים) לצערי היו המון בעיות מבחינת הגעה לבית ספר איחורים וכו.. ביום אחד הייתה תלונה מטעם בית הספר שהתעכב מאוד וכשחייגנו לשאול הוא ממש כעס ואמר שמיום למחרת הוא מבטל את ההסכם שלנו ושנחפש חברה אחרת. לא באמת הייתה לנו אופציה בכמה שעות לסגור עם חברה אחרת. דרש מאיתנו ההורים להסיע את הילדים, בית הספר נמצא מחוץ לעיר. וגם הרבה מההורים לא עובדים באותה עיר שזה אומר הפסד שעות של עבודה הפסד כספי. ב"ה לאחר כמה ימים סגרנו עם חברת הסעות אחרת ולצערנו הסכום שביקשו היה גבוהה מאוד ללא ברירה סגרנו. אותו הנהג שהסיע את הילדים חמישה ימים דורש כסף מה הדין?

שלום וברכה, כדי לענות תשובה מבוררת יש לשמוע את שני הצדדים, לכן כדאי שתפנו לרב מוסכם שיכריע ביניכם. באופן כללי, כיון שאתם צריכים לשלם כעת יותר לחברת הסעות ששכרתם, אתם יכולים להשתמש במשכורת של הנהג כדי לשלם את ההפרש, אולם אין הוא צריך לשלם על כך מכיסו. וכן הוא פטור מלשלם על הפסד שעות העבודה של ההורים. בהרחבה: בויקרא כה, נה נאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" ולמדו חז"ל ולא עבדים לעבדים ולכן פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום כמבואר ב"מ י., וכ"פ שו"ע חו"מ ס' שלג ס'. אולם קבלן החוזר בו דינו שונה ויד בעל הבית על העליונה, ולכן צריך לברר בניד"ד אי הוי פועל או קבלן. והנה ברמ"א שם ס' ה מבואר החילוק בין פועל לקבלן וז"ל: "שכר עצמו לזמן, יש לו דין פועל, אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר, יש לו דין קבלן", ואלו דברי הגהות מיימוני פ"ט. הרי מבואר שהחילוק הוא אם שכרו לעשות פעולה מסויימת או ששכרו לזמן, וכן מבואר בסמ"ע ס' רכז ס"ק נט, וגדולה מכך מבואר בתרוה"ד ס' שכט שכתב וז"ל: "ונראה דנ"ד קבלנות היא, ואף על גב דימי הבציר קצבתו ידוע ואינו משועבד רק זמן הזה, מ"מ הואיל ואינו קוצב לו שכר לפי הימים או השבועות או החדשים דאיקלעי המלאכה חשוב קבלנות, כמו קמה לקצור דימי הקציר נמי ידועים הם". והביאו הרמ”א ס' ד. הרי דאף ששכירותו לזמן מסויים מ"מ קבלן מקרי כיון שמקבל שכר על הפעולה ולא על הזמן. ובאמת חייבים לומר כן דהרי לכל מלאכת קבלנות יש זמן מסויים שהרי לא יתכן שיוכל לגמור המלאכה מתי שירצה בלא גבול אלא על כרחך שאע"ג שיש זמן מקרי קבלן כיון שמשלם לו על הפעולה ולא על הזמן, (ואם לא יסיים את הפעולה לא יקבל שכרו מה שאין כן בפועל ששכרו לזמן שמקבל שכרו על הזמן ולא על השלמת הפעולה) לפי זה הוא הדין בנידו"ד שמחד גיסא שכרו לפעולה מסויימת להסיע את התלמידים ממקום למקום ומאידך גיסא המלאכה תלויה בזמן מסויים לפי השעות שצריך לקחת את התלמידים, שנחשב קבלן. מיהו ראיתי בסמ"ע ס"ק טז וז”ל: "ואם הוא קבלן שקיבל עליו מלאכה בכך וכך פירוש ואינו כעבד דמלאכת רבו מוטלת עליו לעסוק בה כל היום בלי הפסק, אבל זה גומר מלאכה שקיבל עליו איזה שעה ביום שירצה". הרי מבואר מדבריו דקבלן מקרי שעובד בשעה שבוחר לעצמו. וכן הוא להדיא באור זרוע ב"מ סימן רמב ז”ל: "וזו תשובת רבני צרפת. אשר יש בני אדם מחזיקים מלמדי תינוקות בקבלן להיות ידו על התחתונה אם יחזור בו. א"כ לא ידעו פשט הלכה כמה מחלקים מקבלן דבר פשוט הוא זה לכל כי בפועל שאינו רשאי להתבטל כגון שכיר יום או שכיר חדש באותן אומר רב שיכול לחזור בו אפי' בחצי היום מטעם עבדיי הם. ולא עבדים לעבדים. אבל קבלן שקיבל עליו קמה לקצור בגד לארוג והוא רשאי להתבטל. רק שלאחר זמן יגמור. באותו אין שייך לומר עבדי עבדים כיון שהוא רשאי להתבטל כשהוא רוצה. דכוותה גבי מלמד תינוקות אם שכרוהו ללמוד כל הספר או חציו ולא קבעו לו זמן ללמוד ויכול להתבטל כשהוא רוצה אז היה חשוב קבלן”. הרי מבואר בדבריו שקבלן רשאי להתבטל ולסיים מלאכתו אח"כ בזמן שרוצה וזה אינו שייך בנידו"ד שהרי עבודתו מתחילה בשעה מסויימת ואין הוא יכול להתעכב ולהתחיל בשעה אחרת. מיהו אחר העיון זה אינו, שהרי כבר ביארנו שגם בקבלן ודאי יש זמן מוגבל וכמבואר בתרומת הדשן ובכל זאת כיון ששכרו למלאכה מקרי קבלן, והטעם, כיון שאין הוא משועבד לזמן שהרי יכול הוא לסיים את המלאכה מוקדם מהרגיל ובשאר הזמן להתבטל, ולפי זה גם דברי האור זרוע והסמ"ע יתפרשו כך, שכיון ששכרו למלאכה אע"ג שיש לה זמן קבוע מ"מ עיקר השכירות תלוי בסיום המלאכה ולא בזמן. ולכן בנידו"ד שהנהג משועבד למלאכה ושכרו תלוי בהשלמתה, אע"ג שיש לו זמן למלאכתו מ"מ מקרי קבלן. וכן ראיתי בנתיבות המשפט ביאורים סימן רסד ס"ק ח שכתב בתחילה בטול דינר והעבירני דהוי קבלן, מיהו אח"כ כתב וז"ל: "ואפילו אם נאמר כיון ששכרו להעבירו תיכף לא דמי לקבלן דיש לו רשות לעשות באיזה זמן שירצה, משא"כ כאן שצריך להעבירו תיכף דוקא כפועל לשעה דמי וכו' ע"כ. הרי שנתספק במקרה שצריך לעשות המלאכה מיד, מ”מ נראה דנפשט ספיקו מדברי הריטב"א חי' ב"מ נו: וז"ל: "ואילו בקבלת מלאכה ושכירות פועל פשיטא דאין בו אונאה דממכר אמר רחמנא והכא ליכא מכירה כלל, ויש סעד לדבר מהא דאמרינן בפרק הגוזל (ב"ק קט"ז א') טול דינר והעבירני פטור דיכול לומר משטה אני בך עבדי בך הא לאו הכי חייב ולא הויא אונאה" .ע"כ. הרי שהביא ראיה שאין אונאה גם בקבלן מהא דטול דינר והעבירני וזה ממש ספיקו של הנתיבות. וגם הנתיבות נראה שנוטה באמת דהוי קבלן אלא שכתב כן על דרך אפילו. וכיון דביארנו דבנידו"ד הוי קבלן דינו מבואר בשו"ע שלג,ד שידו על התחתונה ושמין לו מה שעתיד לעשות. ממילא בניד"ד כיון שצריכים עכשיו לשכור הסעה במחיר יקר יותר יכולים לשלם את ההפרש מהכסף שחייבים לנהג. מיהו לגבי טענת ההורים על הפסד שעות עבודה זו אינה טענה לעכב שכרו הנמצא אצלם, שהרי הא דשמין לו מה שעתיד לעשות היינו על אותה מלאכה ששכרו אותו בשבילה ולא על עניין אחר, ואפילו באותה מלאכה דווקא עד כדי שכרן ולא משלם מכיסו כמבואר בש"ך כא ועיין עוד בקצות ס”ק ב בטעם החילוק בין בע”ב שחוזר בו שצריך לשלם לפועל מה שהפסידו לבין פועל החוזר בו שרק שוכר עליהן או מטען, אבל אין הפועל משלם מכיסו. ואע"ג שגרם להם הפסד מ"מ כיון דהוי רק מניעת ריוח הוי גרמי בשבת דפטור כמבואר בקצות ס"ק ב. בברכה, הרב אבירן חנופה