תשובה מקצועית! א. התשובה עצמה מתייחסת לזמן צאת הכוכבים שהם ג' כוכבים בינונים. אך לעניין קריאת שמע (שזה גוף השאלה) נפסק בשו"ע סי רל"ה שצריך ג' כוכבים קטנים, האם אין זה מצריך זמן נוסף? ב. שאלה נוספת- לשיטה הב', מה שייכות יש לשעות זמניות? הרי בגמרא נזכר הילוך ולא זמן של רבע שעה, ואם כן לשיטה הב' זה נוגד את המציאות שבחורף הזמן מתארך יותר מהשוויון ? ג. שאלה נוספת- לשיטה הב' והג', במקומות צפוניים או דרומיים שאין שוויון, היעלה על הדעת שסימן הגמרא הילוך ג' רבעי מיל לא נאמר לגביהם?

שלום וברכה! א. השו"ע (רל"ה, א) אכן כתב שיש להמתין לשלושה כוכבים קטנים, אך הסיבה לכך היא מחשש שהאדם יטעה בין כוכבים בינוניים לגדולים (עיין בבית יוסף שם, ובמשנ"ב שם, א). דהיינו שמדובר במצב שהאדם בודק את זמן קריאת שמע על פי הכוכבים כפשוטם, מסתכל בכוכבים ועל פי זה בודק האם הגיע הזמן. באופן זה הוא עלול לטעות ולחשוב שהכוכבים שהוא רואה הם בינוניים בשעה שבעצם מדובר בכוכבים גדולים שאינם נחשבים, ולכן החמירו הפוסקים שיחפש כוכבים קטנים ורק אז יקרא קריאת שמע. במצב שהאדם בודק את זמן קריאת שמע לא על פי הסתכלות בכוכבים אלא על פי מדידת הזמן שחלף מאז השקיעה, אין חשש לטעות כזו, ואין סיבה להוסיף זמן נוסף מעבר לזמן שמופיע בגמרא, 3/4 מיל. וכך אכן רואים בשולחן ערוך (רס"א, א-ב) ובמשנ"ב (רל"ה, ד; רצ"ג, ו), שכאשר האדם יודע מתי שקעה החמה והוא בודק את הזמן שחלף מאז, הזמן שהוא צריך למדוד הוא הזמן שמופיע בגמרא ובפוסקים (על פי השיטות השונות, עיין שם), ולא מצריכים אותו להוסיף עוד זמן כדי שייצאו גם כוכבים קטנים. כוכבים קטנים נצרכים רק כאשר קובעים את הזמן על פי הסתכלות בכוכבים ממש. כאשר מפרסמים את הזמן בלוחות, כמובן המטרה היא לשימושם של אנשים שאינם קובעים את הזמן על פי הסתכלות בכוכבים, אלא כדי שיוכלו לקבוע את הזמן על פי הלוח והשעון. במצב כזה אין צורך להוסיף זמן נוסף על הזמן שמוגדר בהלכה. ב. אכן השאלה היא טובה. בפוסקים שהזכירו את העניין של "דקות זמניות" לא מצאתי התייחסות לשאלה זו, אלא הם נוקטים בפשיטות שהחישוב נעשה באופן זה. יש מהם שדנו בשאלה האם מחשבים את הזמן בדקות זמניות או בדקות שוות (דהיינו האם לחשב כפי שיטה ב' או כפי שיטה א'), וכתבו שהזמנים משתנים בין עונות השנה ולפיכך יש לחשב בדקות זמניות. דהיינו שהם מניחים שהחישוב בדקות זמניות מתאים למציאות, אולם לא מצאתי בדבריהם התייחסות לאפשרות השלישית, של חישוב במעלות, שעל פיה הזמן מתארך בחורף. נראה שהדברים נכתבו מתוך סברה, שמסתבר שיש הבדל בעניין זה בין העונות, ובסברה ראשונית נראה לכאורה שהזמן מתארך בקיץ ומתקצר בחורף. אך כאמור, לאמיתו של דבר המציאות האסטרונומית היא שונה. כפי שהוסבר בתשובה המקורית, בנקודה זו יש לעיתים פער בין המופיע בלוחות לבין המופיע בדבריהם של מקצת הפוסקים – בלוחות רבים מחשבים על פי החישוב האסטרונומי המציאותי, דהיינו במעלות (כפי שיטה ג'), בעוד שחלק מן הפוסקים אינם מזכירים כלל שיטה זו. ג. הזמן שבגמרא נאמר לגבי ארץ ישראל ובבל, ששם חיו התנאים והאמוראים, והם הגדירו את משך הזמן של בין השמשות על פי מה שמתרחש בפועל באיזורים הללו. כך למשל כותב הגר"א בביאורו לשו"ע (רס"א, ב, ד"ה "שהוא ג'"): "והזמן... של ג' רביעי מיל, הכל על אופק שלהם בארץ ישראל ובבבל, אבל כאן (= באירופה) מארכת יותר. וכן הזמן על הימים השוים, בתקופת ניסן ותשרי, שבהן הכל משתער" – הגדר שמופיע בגמרא של 3/4 מיל אינו נכון כפי שהוא בכל מקום ולכל זמן, אלא הוא מבטא את שיעור הזמן דוקא בארץ ישראל ובבבל, ודוקא בימי השיוויון. עדיין, הקביעה הזו היא משמעותית גם לגבי מקומות אחרים בעולם ולגבי זמנים אחרים בשנה, אבל בתנאי שנתרגם את השיעור הזה למציאות שבכל מקום ובכל זמן. דהיינו שיש לקחת את השיעור של 3/4 מיל שנאמר בגמרא לגבי ארץ ישראל ובבל בימי השוויון, ולחשב על פי הנתון הזה את הזמן המתאים לכל מקום ולכל עונה. שתי השיטות הללו עושות זאת, כל אחת על פי דרכה – באופן של "דקות זמניות" או באופן של חישוב על פי המעלות מתחת לאופק. כך למשל בשיטה המציאותית, שיטת המעלות – מחשבים את הגובה מתחת לאופק שבו נמצאת השמש לאחר זמן של 3/4 מיל מן השקיעה בארץ ישראל בימי השיוויון, ועל פי זה מחשבים בכל מקום ובכל זמן, באיזו שעה תגיע השמש לנקודה הזו מתחת לאופק.