שלום כבוד הרב, ברצוני לדעת אם מה שאני עושה זה גזל או לא. אני עובד במכירת ושיווק מוצרי בריאות. אני מאמין במוצרים , וקבלתי תגובות מהלקוחות שגם הם אוהבים את המוצרים וגם את התוצאות. ולמרות זאת אנחנו אנשי מכירות מוכרים מוצרים שלא עובדים כמו שאנחנו מייצגים, וגם לא ידוע לי ב100 אחוז ממה מוצר עשוי, אבל כמובן רשום שזה אורגני ובדוק על ידי רופאים, אבל יש לי ספק בזה. כי גם יש לקוחות שלא אוהבים ולא רואים תוצאה. המטרה היא לעשות כסף ולפעמים לתת הרגשה טובה ללקוח . אין מכירות אגרסיבית אצלי. אבל אני כן משקר כמה זמן התוצאה תמשיך אבל עם זאת כמו שאמרתי יש לקוחות שאוהבים את המוצרים וכך מזמינים שנית. אני מפריש צדקה ו15 אחוז מעשר. אבל לא מצליח לחסוך ואני עובד בזה כמה שנים טובות, פשוט התחיל להצליח לי יחסים בשנים האחרונות . השאלה אם מה שאני עושה זה גזל?

שלום וברכה, התורה אוסרת להונות את הבריות במשא ומתן, וכן לשקר כדי למכור או לקנות דבר מסוים. יש לעשות משא ומתן ביושר והגינות מתוך אמונה שה' יתברך זן ומפרנס לכל בריותיו. עם זאת בודאי שחשוב לתת מעשר כספים מהרווחים החודשיים. אם כן, אסור לשקר ולמכור מוצרים שאינם עובדים כמו שאתם מציגים, או לשקר במשך הזמן שהמוצר משפיע ועובד. נתונים שברור לך שהם נכונים אתה יכול לומר, אך דבר שאינו ברור לך תאמר שאינך יודע או שתברר. התשובה בארוכה: ז"ל המשנה ב"מ נט: "אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים. ואין צריך לומר חדשים בישנים. באמת אמרו: ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו. אין מערבין שמרי יין ביין, אבל נותן לו את שמריו. מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות, אלא אם כן הודיעו. ולא לתגר אף על פי שהודיעו, שאינו אלא לרמות בו." וכן בגמרא חולין צד. וז"ל: "דאמר שמואל: אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים; והא דשמואל, לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דשמואל הוה קא עבר במברא, א"ל לשמעיה: פייסיה למבוריה, פייסיה ואיקפד. מ"ט איקפד? אמר אביי: תרנגולת טרפה הואי, ויהבה ניהליה במר דשחוטה." הרמב"ם (מכירה פי"ח ה"א) ומרן השו"ע (חו"מ רכח' סע' ו' )פסקו גמ' זו להלכה. וז"ל השו"ע: "אָסוּר לְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם בְּמִקַּח וּמִמְכָּר אוֹ לִגְנֹב דַּעְתָּם, כְּגוֹן אִם יֵשׁ מוּם בְּמִקָּחוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ לַלּוֹקֵחַ. אַף אִם הוּא גּוֹי, לֹא יִמְכֹּר לוֹ בְּשַׂר נְבֵלָה בְּחֶזְקַת שְׁחוּטָה..." בס' משפטי התורה (הרב שפיץ) ח"ב עמ' פ' כתב שגדר גניבת דעת הוא: הטעיית הקונה בטיב הסחורה, למרות שהמחיר ששילם הקונה הוא המחיר המקובל עבור חפץ זה. לדוג' המוכר חייב לספר לקונה על המומים שישנם בחפץ, ואסור למוכר לספר לקונה עובדות לא נכונות. בברכת התורה ולומדיה, הרב אבירן חנופה. והרב שלמה שי פינטו.