שלום רב. סגרתי טיסה הכוללת נסיעות פנים דרך חברת נסיעות. חברת הנסיעות שכרה חברת הסעות פנים. במהלך נסיעת הפנים האוטובוס ברח ונאבד לי התיק. א. האם אני צריך לתבוע בדין תורה את חברת האם או חברת הבת? ב. דבר נוסף, חבר שלי שם תפילין בתוך התיק שלי, האם אני יכול לתבוע בשבילו או שהוא צריך לתבוע בנפרד?

שלום וברכה, כדי לענות באופן מדוייק יש לשמוע ולברר יותר, ולראות מהו החוזה עליו חתמת מול חברת הטיסה ועוד, א. אם יש אפשרות שהחברה תבוא לדין תורה, יש לתבוע את חברת נסיעות הפנים, שהנהג שלה הוא זה שלטענתך פשע. עיין בשיטה מקובצת (בבא קמא דף צח:) שכותב מה דין פועל שהזיק לאחרים האם ניתן לחייב את בעל הבית: "הבנאי שקבל עליו לסתור הכותל אם שבר האבנים חייב לשלם שהיה לו ליזהר שלא ישברו. אי נמי הזיק אחרים בסתירתו הכותל חייב דאיבעי ליה לעיוני דאדם מועד לעולם. אבל בעל הבית פטור שהרי כל המלאכה על האומן ובעל הבית מסולק הוא משם, ומשום הכי נקט דוקא קבל, אבל אם היה שכיר יום שלא נסתלק בעל הבית משם השמירה מוטלת על שניהם ושניהם משלמין. ה"ר יהונתן ז"ל. וכן כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו: הבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל ושבר את האבנים חייב לשלמן שכך קבל עליו מן הסתם שלא לשברן וכן אם הזיק בסתירתו שמועד הוא לעולם ובעל הבית כבר נסתלק משמירה זו הואיל וזה קבל מלאכה זו בדרך קבולת הא אם עשה בה שכיר יום לא נסתלק בעל הבית משמירתה ושניהם משלמין." ראשונים אלו מחלקים בין פועל שבעל הבית נמצא בצידו ולכן האחריות נשארת גם על בעל הבית, לקבלן שכל האחריות עליו. גם במקרה שלך חברת הנסיעות היא כקבלן של חברת הטיסה. ב. אתה יכול לתבוע בשביל החבר. השו"ע (רצד סעיף ו) כותב לגבי שומר שנגנב ממנו החפץ, מי יתבע את הגנב. כותב השו"ע שאחריות התביעה מוטלת על השומר משום שזה חלק מאחריות השמירה שלו: "נגנב הפקדון באונס ואחר כך הוכר הגנב, אחד שומר שכר ואחד שומר חנם עושה דין עם הגנב ואינו נשבע". לגבי שומר חינם כותב השו"ע שאם השומר קפץ ונשבע לבעלים, ונפטר מחיובו, כבר לא מוטל עליו לתבוע. אך אם השומר מוכן לתבוע יכול לתבוע את הגנב, והגנב לא יכול לומר לו: 'לאו בעל דברם דידי את', וז"ל: "קדם ונשבע ואחר כך הוכר הגנב, אם ש"ח הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב...". הלבוש (רצד, ו) מסביר את הדין: שהשומר אינו נחשב שאדם שאין לו עסק עם הגנב משום שהוא רוצה לעמוד בנאמנותו כלפי הבעלים, וז"ל: "ואין הגנב יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את שכבר נפטרת מן הבעלים, דהוא רוצה ליקום בהמנותיה", בברכה,