שלום הרב, אני כרגע לומד בישיבת הסדר, ועניין אותי לשנן את המסכתות שאני לומד בעל פה. האם יש עניין לשנן מסכתות בעל פה או שעדיף להשקיע את זמן הלימוד לעוד מסכתות? ואם כן אשמח אם הרב יכתוב לי איך לעשות זאת (לשנן דפי גמרא מרובים). תודה רבה!

שלום וברכה, בהחלט יש עניין גדול לשנן מסכתות בעל פה. כך אמרו בגמרא: "ושננתם" שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד (קידושין ל.). העיקר הוא לחזור הרבה על הלימוד. אני מציע לחזור על דף שלמדת כמה פעמים מיד כאשר הדף 'טרי' אצלך. ושוב בסיום הפרק לחזור על הפרק עוד פעמים. וכן הלאה. לגבי שאלתך אם עדיף להתקדם למסכתות חדשות או לחזור הרבה פעמים על המסכת שאתה לומד - באופן כללי נראה שעדיף לדעת ולזכור טוב מאד מעט מסכתות, מאשר להתקדם וללמוד עוד מסכתות כשאתה לא זוכר טוב (ראה גמרא ע"ז יט.). אך אין זה הוראה מוחלטת, וכבר בזמן הגמרא היו חכמים שהתקדמו ולא חזרו על הלימוד כמו שצריך, ולמדו הרבה ובהמשך חזרו על הלימוד, ויש שאף הצליחו בלימודם (ראה מהרש"א ע"ז יט. ד"ה הון). נראה שלמעשה הלימוד המומלץ הוא ללמוד ולחזור הרבה ורק אז להתקדם. אך אמרו חכמים שחשוב שהלימוד יהיה בשמחה במקום ובאופן שליבו חפץ (שם). על כן אדם שהחזרות המרובות ממעטות את שמחת לימודו, ולבו חושק מאד להתקדם למסכת הבאה, יש לכך מקום, ובע"ה בהמשך יחזור על מה שלמד. אוסיף שיש מקום לאו דווקא ללמוד את כל המסכת בעל פה שזה קשה מאד, אלא לנסות לזכור בעל פה את ה'שקלא וטריא' של הדף או התמצית של הדף על ידי לימוד רי"ף או סיכומים שתכתוב לעצמך (ראה ליקוטי אמרים לבעל החפץ חיים פרק ז). הרחבה: צריך לחזור הרבה לפני שמתקדמים לימוד תורה אמורה להיות באופן שזוכרים את הנלמד בצורה מעולה וכפי שהבאנו מהגמרא בקידושין (שם). בגמרא (עבודה זרה יט.) מובא שיש ללמוד מעט ולחזור עליו היטב, ובכך יצליח בסוף לדעת הרבה, ולא ללמוד הרבה בלי לזכור, שאין בכך לימוד טוב אלא רמאות כלפי הציבור כאילו למד את כל הש"ס ובאמת לא למד. ז"ל הגמרא: "אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא, מאי דכתיב: הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה? אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט, ואם קובץ על יד ירבה. אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה וקיים בידי. אמר רב שיזבי משמיה דר"א בן עזריה, מאי דכתיב: לא יחרוך רמיה צידו? לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי; ורב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך. כי אתא רב דימי אמר: משל לאדם שצד צפרין, אם משבר כנפיה של ראשונה - כולם מתקיימות בידו, ואם לאו - אין מתקיימות בידו". אם כן נראה שאין להתקדם לפני שחוזרים הרבה על הלימוד. יש לפעמים מקום להתקדם ללא חזרה מספקת מאידך מצינו בגמרא שהיו חכמים שעברו על כך. ועוד שהתוספות מביאים גירסה שרב נחמן בר יצחק אמר שהוא עבר על דברי רב הונא (שצריך לחזור היטב לפני שמתקדמים) והצליח. והדבר צריך עיון. וביאר המהרש"א (שם) שיש מקום בדברי חז"ל להתקדם ללא חזרה מספיקה. וז"ל: "ודקאמר אנא עבידתה כתבו התוספות עבידתה בדלי"ת פירוש עשיתיה וכו' ויש גורסין ברי"ש עברתיה ולא נהירא דא"כ בא לסתור וכו' עכ"ל. אבל אכתי קשה לי דקאמר דידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה כיון דידעי אמאי קעברי עלה גם מאי רבותיה נמי דרב נחמן ב"י שהתפאר שעשיתיה וע"כ נראה דהנך דרשות דלעיל לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה כו' ולעולם ליגרוס אינש ואף על גב דמשכח כו' כמ"ש לעיל וכפרש"י בפרק הרואה סותר כל זה הא דקאמר הכא אם אדם עושה תורתו חבילות מתמעט ולז"א רבנן ידעי הך דרשא דאם אדם עושה תורתו חבילות מתמעט ועברי עליה ועבדי כהנך דרשות דלעיל דיש ללמוד לאדם הרבה ואף על גב דלא (יתן) [ידע] וכו' ואח"כ יהגה ויעיין בה ולפ"ז יש לקיים הגירסא עברתיה ברי"ש דעברתיה להך דרשא דהון מהבל וכו' ולמדתי כעין חבילות וקיים בידי כהנך דרשות דלעיל וק"ל". עכ"ל המהרש"א. נראה לענ"ד שהדבר תלוי בנטייה האישית ובשמחת הלימוד של האדם. שהרי אמרו שם: "א"ר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ". בביאור הדבר נראה שיש ערך גדול מצד עצמו ללימוד מתוך שמחה ולפי נטיית הנפש. נוסף על כך, כאשר הלימוד נעשה מתוך שמחה - האדם ילמד יותר, וגם יזכור יותר. מקורות נוספים שיש לחזור הרבה על הלימוד לפני שמתקדמים עוד מובא בשם הגר"ח מוולוז'ין: "וטוב להיות בקי במסכת אחת היטב, מהרבות בלא כוונה" ("כתר ראש" בסידור הגר"א פסקא נ"ה). מרן הראי"ה קוק כתב אל אחיו: "אף כי מאד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלוש פעמים על תלמודך. דע לך אחי יקירי כי הנני היודע ועד, על פי הנסיון, כי אי אפשר כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים. ואבקשך מאד מאד להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק קודם שתתחיל פרק אחר". )"אגרות" ח"א דף ט(. הגרי"ש אלישיב היה מזכיר הרבה למקורביו את דברי הראי"ה הנ"ל באגרת (יש"א שלום). ועוד כתב הראי"ה קוק באגרת הנ"ל: "לחזור יפה על לימודך, כי זהו עיקר פרי הלימוד" (שם, דף י). "וכל עיקר חולי הדור הזה תלוי בזה, שהם סוברים שדברים שנתיישנו אין צורך לחזור עליהם ולהשכילם יפה, והם מבקשים חדש באפס ישן. ולא יימצא להם בשום אופן, כי החדש לא יבוסס כי אם כאשר יצא ממקור הישן". ("אגרות", ח"א עמ' כח). ובזכרונות הרב יצחק אריאלי (אוצרות הראי"ה ח"ז עמ' 540) כתב בשם מרן הראי"ה קוק: "אמר שלימוד וחזרה פחות משמונה פעמים אינו לימוד כלל". לזכור היטב את סיכום הש"ס כתב החפץ חיים (ליקוטי אמרים פרק ז) בעניין החשיבות של לימוד רי"ף שהוא מהווה תמצית הש"ס: "הנה ידוע לכל גודל מעלת לימוד התורה ששנה הכתוב בחיובו כמה פעמים, ורצונו ית' שתהיה תורתו שגורה בפינו ככתוב והי' לך לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ד' בפיך, ושתהיה חקוקה על לוח לבנו כמ"ש והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, וחביב אצלו הדבר הזה מאד שמשבח את עם ישראל בזה כדכתיב עם תורתי בלבם, וגם בדברי חז"ל מצינו שלמעלה אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. והנה שיהיה אדם בקי בע"פ כל הש"ס הוא כמעט מן הנמנע אם לא ליחידים גאוני הזמן, ואמרתי לנפשי כיון שהקב"ה כתב בתורתו דבר זה לכלל ישראל והיו הדברים האלה וכנ"ל, מסתמא אין זה דבר חמור כ"כ, וע"כ לענ"ד עצה קטנה לזה שיראה להיות בקי עכ"פ בעיקרי ההלכות מן הש"ס דהיינו שיראה ללמוד האלפס כולו מן הש"ס ויען שדבר זה היא ג"כ ענין קשה לבעה"ב לימוד הר"ן או הנימוקי יוסף ילמוד האלפס עם פירש"י לבדו, ואף שלימוד כזה אינה ידיעה גדולה כראוי, מ"מ עכ"פ שרשי ההלכות ידע מן הפנים ופירש"י... וידעתי גם ידעתי שיחשוב האדם בנפשו שידיעת האלפס עם רש"י לבד היא ידיעה קטנה מאד ועם הר"ן ונמ"י הוא לימוד גדול ואין בכחו ע"כ הוא נמנע מזה לגמרי, אבל באמת הכתוב צווח ואומר אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ד' ודעת אלקים תמצא, והנה בעניני הכסף אם אחד יש לו מעט מעות ויכול להחזיק בזה חנות קטנה שהוא יכול להרויח בזה רק להחיות נפשו לבד ולא להתעשר, האם יתיר לנפשו לטמון ידו בצלחת ולא לעסוק כלל מפני שלא יוכל להתעשר, כן בתורה בענין זה, המפני שאין לו שהות או שכשרונות נפשו חלושים להשיג ההלכה בכל חלקיה ימנע עצמו מלידע כלל, והלא כמה מאות שנים למדו כלל ישראל האלפס עם פירש"י לבד; והנה העצה זו של לימוד האלפס עם פירש"י מצאתי במעשה רב בשם הגר"א שכתב שם ללמוד רב אלפס בכל יום עם פירש"י ולחזור היטב, כי באמת מזה ידע עיקרי ההלכות של כל מסכת, ויותר מזה שבלימוד האלפס כולו נכללו עיקרי ההלכות של כל ארבעה חלקי השו"ע, היינו טור שו"ע אורח חיים, טוש"ע יורה דעה, טוש"ע חו"מ, טוש"ע אהע"ז, ולפי"ז הקובע א"ע ללימוד האלפס, בהמשך הזמן יהיו נרשמים בזכרונו כמה מאות הלכות". וכן כתב מרן הראי"ה קוק על חשיבות לימוד הרי"ף (ראה אורות התורה פ"ט אות ג ואות יג). יש גם עצה לכתוב בעצמך תמצית הדף, וכך גם תרוויח את מעלת כתיבת הלימוד שמועיל להבנה ולזכרון. (ראה מהרש"א בבא בתרא י:). ראה דוגמא לסיכום כזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/midrash/48111 .