שלום כמה זה כזית לפי האשכנזים שהולכים לפי נפח. שמעתי קופסת גפרורים, האם הכוונה לקופסא קטנה או הגדולה? וכמה זה פרוסת לחם, כזית?

שלום וברכה, כשדיברו על קופסת גפרורים התכוונו לקופסאות הקטנות, הרגילות. אך צריך למדוד, כי יש כמה גדלים של קופסאות גפרורים. כמדומני שהקופסאות הקטנות היום הם קצת פחות מ27 סמ"ק שזה השיעור שחישב הגר"ח נאה, וכפי שמורים רבים. בספר וזאת הברכה (עמ' 221) חישב את השיעור בלחם: מדובר בערך ברבע עד שליש של פרוסה מאמצע הככר, (פרוס מאמצע הככר במכונה בכיכר רגיל שמשקלו 750 גרם). כל זה לשיטת הגר"ח נאה כאמור. אך החזון איש והגר"א וייס ועוד פוסקים ביארו שלמעשה שיעור כזית הוא גודל זית המצוי בימינו, ולכן לכתחילה ראוי שלא להיכנס לספק, אלא או לאכול פחות מכשיעור כזית של ימינו או לאכול יותר מ27 סמ"ק. ומי שלא יצא מהספק, למעשה יש לברך ברכה אחרונה על שיעור של כ17 סמ"ק, שזה בערך השיעור של זית גדול של ימינו, וזה גם בערך שיעור כשליש ביצה שלדעת הרמב"ם ניתן לברך. לפי זה מדובר בערך על שישית פרוסה מאמצע הלחם. אגב, כתבת שאשכנזים מודדים בנפח ורמזת שספרדים מחשבים במשקל. יש לציין שנחלקו הפוסקים הספרדים אם יש לשער בנפח או משקל. למעשה, ספרדי שיודע נפחו של המאכל יכול לשער בנפח. הרחבה: נחלקו הראשונים אם כזית הוא כחצי ביצה או כשליש ביצה השולחן ערוך (תפו א) כתב שיש אומרים שכזית הוא כחצי ביצה. המשנה ברורה (ס"ק א) ביאר שזה דעת התוספות, והביא שלדעת הרמב"ם כזית הוא כשליש ביצה. הכריע המשנה ברורה שיש להחמיר בדאורייתא או בספק ברכות שכזית הוא כחצי ביצה. ובענייני דרבנן כשאין חשש ברכה לבטלה יש להקל שכזית הוא כשליש ביצה. כחצי זית ביצה הוא כ- 27 סמ"ק (הגר"ח נאה). ויש אומרים 31 סמ"ק (הגר"מ פיינשטיין). ויש אומרים 28 סמ"ק (אור לציון). דעות אלו מובאות בספר וזאת הברכה (עמ' 221). וע"ש אם מחשבים ביצה עם הקליפה או בלי. טוב להחמיר ולחשוש לשיטה שהשיעורים הוכפלו עוד הביא המשנה ברורה (שם) שיש אומרים שבימינו התקטנו הביצים ולכן יש לחשב פי שניים כדי להגיע לגודל הנכון. והביא המשנה ברורה את הכרעת השערי תשובה שיש להחמיר בדאורייתא. גם מרן הראי"ה קוק (אורח משפט קכח כד) ראה מקום להחמיר כשיטה זו, וכתב שעדיף להחמיר כשיטה זו ולהשתמש לארבע כוסות בגביע המחזיק רביעית לפי השיעור המחמיר ולשתות את רובו, מאשר לשתות את כל הכוס, בכוס בגודל של השיעור הנהוג. מפורסם שכך גם דעת החזון איש שיש להכפיל את השיעורים. ועיין בספר וזאת הברכה (שם) שדעת החזון איש שניתן לסמוך על דעת הרמב"ם שכזית הוא כשליש ביצה, ולכן לדעתו יוצא שכזית לעניין ברכת המזון הוא 33.3 סמ"ק (ראה לקמן עוד בדעת החזון איש). יש לציין שהספרדים לא נהגו לחשוש לשיטה שהביצים התקטנו ושיש להכפיל את השיעורים (ראה יחוה דעת ח"ד ס"ס נה). שיטת הפוסקים שגודל 'כזית' שאמרו חז"ל, יש למדוד אותו בשיעור הזית המצוי שבימינו בקונטרס הזכרונות (כג מד) כתב הגר"ח קניבסקי על דודו החזון איש: "וראיתי שהקיל הרבה בשיעור הכזית, בין לענין מצה בין לשאר דברים, וכנראה סמך מעיקר הדין על שיעור הגר"ח מולוזין שמובא בשערי רחמים ובהגה"ה בכתר ראש סי' צט. (וכן כתב בספר שיעורין של תורה סי' יא ע"ש, וע"ע בשו"ה סי' תפו)". ובהערות ('הן זכרונן', שם) הביאו שהגר"ח מוולז'ין ממעט מאד בשיעור כזית, ולדעתו שיעורה קרוב לזית המצוי בימינו. ושהורה למי שאכל כשליש כף בינונית מזונות, שאכילה זו יש בה כזית. עוד הביאו בהערות (שם) מאגרות החזון איש שדעתו שמשערים כזית לפי הזית המצוי בימינו. והביאו שהורו הסטייפלר והגרח"ק בשם החזון איש שעל שליש ביצה של ימינו יש לברך ברכה אחרונה. וביאר הגרח"ק בדעת החזון איש שבאמת מעיקר הדין אפשר לברך על גודל של זית המצוי, אלא שיש גם זיתים המגיעים לגודל של כשליש ביצה, ולכן למעשה יש לברך על גודל של כשליש ביצה, ולא על פחות מזה. ומה שכתב החזון איש ששיעור כזית הוא כשני שלישי ביצה ביארו הסטייפלר והגרח"ק שכתב כן רק לחומרא. והביאו (בהע' שם) בשם הגרח"ק שאין צריך להחמיר בזה, ואפשר לברך על גודל של שליש ביצה, והורה לבן משפחתו לברך ברכה אחרונה על ד' שקדים. ושיעור כביצה ביאר הסטייפלר (מובא בהע' שם) בשם האחרונים שהיא בערך 45-50 גרם). לפי זה שליש ביצה הוא כ16 גרם. ובשו"ת מנחת אשר (חלק ג סימן יב) האריך לבסס את הדעה שמעיקר הדין נראה שיש לחשב בכזית של ימינו. והזכיר שם בתשובה (שם, אות ו) עדויות על כמה מגדולי ישראל: הגר"ח מוולז'ין, הנצי"ב והאבני נזר שנהגו לשער בשיעור קטן מאד. והסיק המנחת אשר (שם) ש"אף אם מצינו תהיות בשיעורי התורה, מסורת ההלכה וההוראה היתה לשער לפי הזיתים והביצים שבכל דור ודור". על פי זה פסק המנחת אשר (שם, סימן מג) שחולה שלא יכול לאכול שיעור גדול של מצה או מרור, יכול להסתפק בשיעור של כזית של ימינו. בשיעור בעל פה (פרשת בא בנושא מידות ושיעורי תורה שנמצא באתר קול הלשון) הוסיף שהוא התיר לחולה אף לברך על מרור בשיעור זה. ואמר לי חתנו הרה"ג ר' בנימין בייניש רוזנבאום שדעת הגר"א וייס שיש לברך ברכה אחרונה על גודל של כזית הגדול שבימינו. אף בדבר חברון (מועדים עמ' צח-קח) פסק שיש לברך על כזית של ימינו. וכתב שיש לשער בגודל של זית מהזן הנבאלי שמשקלו עד 6 גרם ונפחו עד 7.5 סמ"ק. ראיתי מובא בשם הגר"י קאפח ששיעור 'כזית' על פי חכמי תימן נע בין רבע לשליש ביצה ועומד על כ-15 גרם (עי' ברכת משה לרב אביעד אשואל, עמ' כז-כח). בספר וזאת הברכה (קונטרס השיעורים עמ' 370) הביא בשם הקהילות יעקב שהאוכל מאכל שנפחו כנפח זית המצוי בזמננו ממש והוא בערך 3-5 סמ"ק כבר נכנס לספק ברכה אחרונה, ולכן יש להקפיד שלא לאכול אוכל כשיעור זה כשאין בדעתו לאכול עוד. האם הספרדים משערים בנפח או במשקל? חז"ל שיערו בשיעורים של נפח. אולם הרבה מהפוסקים הספרדים מדדו במשקל משום שלא כולם בקיאים בנפח (בן איש חי כף החיים ועוד). יש מהפוסקים הספרדים שנקטו למדוד לפי נפח כעיקר הדין (אור לציון). וכן דעת הגר"מ מאזוז (איש מצליח תפו הע' 2). וכתב שם שבמצות שלנו שהן קלות, השיעור במשקל הוא כאחד עשר גרם למצת מכונה וכעשרים גרם למצת יד. הגר"ע יוסף נקט שיש למדוד במשקל אבל מי שיודע נפחו של המאכל יכול לשער בנפח ולא במשקל שהעיקר שמשערים בנפח (ראה וזאת הברכה עמ' 222).