האם הרב יוכל לומר מהם העקרונות לפיהם ניתן להחליט אם הפסקה בסעודה גורמת לה להחשב כשתי סעודות, הנושא מופיע במשנה ברורה אך התקשיתי להבין את הסעיף. לדוגמא: אם נוטלים ידיים ואוכלים בפינת אוכל חלה, ולאחר מכן הולכים לסלון לשיחה ולקריאה ואח"כ חוזרים לשולחן לאכילת מנה עיקרית, האם זוהי סעודה אחת, האם ניתן לחבר את הסעודות ע"י אכילת פרי או פיצוחים כדי שלא יעברו 72 דקות ללא אכילה, האם הדבר ראוי לכתחילה או שעדיף לברך ברכת המזון לפני ההפסקה? אשמח אם הרב יוכל להגדיר נושא סבוך זה.

שאלה זו נכונה, ואשתדל לסכם את הדינים הנובעים מסוגיה זו. לכתחילה אם בירך "המוציא", יש לו להשלים את סעודתו במקום בו הוא התחיל לאכול. אמנם, אם זה מקום גדול כאולם אירועים, אף אם אוכל בפינה אחת, יכול לסיים לאכול בפינה אחרת ולברך בפינה שלישית. אם הוא עובר מחד לחדר או לקומה אחרת תחת אותה קורת גג, אין זה נחשב לשינוי מקום. אך אם הוא יוצא מתחת קורת הגג, הרי זה שינוי מקום ומצריך ברכה מחדש. יש דברים שעליהם בכל מקרה צריך לברך ברכה ראשונה, אפילו באמצע הסעודה ואפילו ללא שינוי מקום, ולכן אין הם מהוים נפקא מינה בנושא זה.