הרב כתב השבת בעלון של "מעיני הישועה" פרשת משפטים בעניין של "אחרי רבים להטות". ש"הלכה זו נאמרה אומנם בב"ד אך רבותינו יישמו אותה בכל תחומי החיים, בכשרות וגם בחיי הציבור" ולמסקנה הרב כותב ש"רוב הוא אפוא הכרעה התנהגותית למען הסדר הציבורי... על המיעוט לכוף את ראשו ולקבל למעשה בהכנעה את מרות הרוב בתחום הביצועי בלבד". לפי דברי הרב הרבנים הדתיים לאומיים צריכים לכוף את ראשם ולהשמע לדעת הרוב, שהם הרבנים החרדים האשכנזים והספרדים שאומרים (למשל) לא לשלוח בני ישיבות לצבא, לבטל את השירות לאומי, בני עקיבא זה אסור וכו’ וכו’. הרבנים החרדים אומרים באופן חד משמעי את דברם ושאין לפרש אחרת. מימלא יוצא שהרוב אומר שאין זה ’שבעים פנים לתורה’ והמיעוט אומר שכן יש כאן שבעים פנים, ולפי הדין שאחרי רבים להטות גם בזה צריך להטות לצד הרוב. למה לא עושים כן?

שאל שאלה גדולה יותר: האם על כולנו לקבל לכאורה את דעת הרוב החילוני בכל תחומי החיים?. רוב מכריע הוא רק במקום בו היה דיון ישיר בין אנשים שהסכימו מראש לקבל את הכרעת הרוב כמו בבי"ד. וכן בכל אסיפת חברים או ועד או מועצה וכדו' אך סתם חילוקי דעות בין בני אדם אינם מוכרעים ע"י רוב כי מעולם לא היתה הסכמה לכך ולא דיון ישיר פנים אל פנים ביניהם. אגב, הנחתך שיש רוב לדעה אחת אינה מוסכמת. הרבה דעות ישנן גם בנושאים שהזכרת.